אמת או חובה - בני הנפילים

התחלתי לעבוד ביזנס, חבריי!

אני נורא שמח שאהבתם את מה שקרה, ותנו לי להסביר על משפחת בלאקתורן, רק כדי להסיר כל צל של ספק: מארק הוא הבוגר ביותר, אחריו ג'וליאן (19), ליבי וטיי התאומים (15), דרו (13) וטאבי (7). אמה וכריסטינה בנות 19 גם הן, קיט בן חמש עשרה, וכל השאר בסביבות גיל העשרים ואחת, חוץ ממגנוס, שחוגג יום הולדת שמונה מאות ושש, אם אני לא טועה. תיהנו!

קיט הרונדייל? מאוהב בטיי? זה הרבה יותר מדי טוב.

קיט לא ענה למגנוס, הוא פשוט שלח אליו מבט נוקשה וסובב את הבקבוק. ראיתי שהוא זועם. שלחתי מבט אל טיי; תהיתי אם הוא זקוק לעזרה. הוא חשב. ראיתי שהוא חושב, וחושב חזק - מה שאומר שהוא זקוק לעזרה שלי. לקחתי את ידו ושפשפתי אותה, חזק. כדי שירגיש את הלחץ. לחץ הוא הרגשה, והרגשה מקרקעת - ככה טיי חי כל חייו.

"אמת או חובה?" טאבי שאל את סיימון.

זה היה מגוחך שהם בכלל נתנו לו להשתתף; טאבי בסך הכול בן שבע!

סיימון חייך. "חובה."

טאבי חייך לעצמו בשביעות רצון. "אז בוא, ואני אגיד לך את החובה שלך. היא סודית. עד סוף המשחק, אתה צריך לקיים אותה!" הכריז בן השבע. סיימון צחק והתקרב לטאבי, שלחש באוזנו כמה מילים. סיימון הנהן ושב למקומו, מסובב את הבקבוק.

מגנוס קרץ לעברי. ראיתי הבזק כחול באחד מצדדיו של הבקבוק, והוא הצביע, בדרך מופרכת לחלוטין, עלי ועל קיט, שישב לצדי.

קיט שלח מבט מאובן אל מגנוס. "אתה רימית," הוא נהם. "זה לא היה אמור להצביע עלי."

"אתה צריך להתחיל להאמין בעצמך, ילד," מגנוס הבהיר. "אתה ממרר לעצמך את החיים. ליבי, קדימה."

שלחתי מבט אל קיט. ברגע שהסתכלתי על פניו, ידעתי מה לתת לו. הייתי רק צריכה שטיי יסכים לי לעשות את זה.

פניתי אל טיי. הוא הזעיף את פניו כשהבקבוק הצביע על קיט, יוצר עמו קשר עין של שנייה ומנתק. "טיי, אפשר לדבר אתך?" ביקשתי בשקט.

"כן," טיי מלמל. יצאנו מהחדר הסברתי לו מה אני רוצה לעשות. קיבלתי את אישורו, ושנינו חזרנו אל מעגל האמת או חובה.

"אז, קיט," פניתי אל הבלונדיני, "חובה או חובה?"

"זה לא אמור להיות 'אמת או חובה'?" קיט שאל בבלבול. משכתי בכתפיי.

"אני לא נותנת לך ברירה. זה או חובה או חובה."

"בסדר," קיט רטן, "חובה. ואם את מכריחה אותי לעשות משהו כלשהו שקשור לאחיך התאום -"

"חובה עליך לנשק את טיי," קטעתי אותו. מבטו של אחי התאום נורה מעלה יותר מהר מחץ.

"אני ממש לא הסכמתי לזה, ליביה!" הוא קרא בכעס. "את ביקשת ממני משהו שונה לגמרי!"

"זה אותו הדבר!" מחיתי. טיי שלח מבט נדהם.

"מגע. זה מה שאת ביקשת ממני."

"נשיקה זה סוג של מגע," אמרתי באדישות. "טיי, קדימה. לא אמרת לי ש -"

"די!" הוא צעק. כולם שלחו אל טיי מבט נדהם. הוא לא נטה להרים את קולו. הוא כמעט ולא דיבר. "גם אמרתי לך שאסור לך לדבר על זה. אז אל תדברי על זה." טיי הרים את האוזניות על אוזניו ולקח את אחד מספרי שרלוק הולמס שליד המיטה שלו. "תגידו לי כשקורה משהו מעניין. אני לא רוצה להשתתף."

"אוקיי, החובה הזאת לא הלכה טוב. יש לך חובה אחרת?" ג'ייס שאל. קיט שלח אליו מבט תקיף. "מה?"

"חובה עליך להתחלף אתי במקומות," הוריתי לקיט. זאת הייתה החובה החלופית, למקרה שטיי לא יסכים. קיט החוויר.

 "כלומר, לשבת ליד טיי?" הוא שאל. הנהנתי. "אני יכול לא להשתתף?"

"איזה יבשים אתם!" איזבל קראה. "קדימה, קיט, תפסיק להיות פחדן. הרונדיילים לא מפחדים מכלום."

"אני לא פחדן," סינן קיט. "ליבי, פני לי את המקום."

זזתי הצידה בזחיחות והנחתי לקיט להתמקם ליד טיי. טיי בהה בקיט בסקרנות מעבר לספר שלו, ושמתי לב שהאוזניות שלו נחו בחזרה על עורפו, מוזיקה קלאסית קלושה בוקעת מהן. חייכתי לעצמי.

קיט סובב את הבקבוק, וזה הצביע על ג'ייס ואלק.

"אמת או חובה של פראבטאי!" דרו קראה ביראה. אלק וג'ייס נעצו זה בזה מבטים משועשעים.

"זה הולך להיגמר רע," מלמלה קליירי.

"אז, ג'ונתן כריסטופר -"

"לעזאזל אתך, אלק! תפסיקו עם זה!" סיימון קרא. "מה נסגר אתכם?! יש אנשים שאין להם שם שני, תתחשבו בהם!"

"בסדר, שרלוק. אל תפריע לארוסי," מגנוס הפטיר לכיוונו של סיימון. ראיתי את אמה וכריסטינה מגחכות.

"זה סיימון!" סיימון רטן ממקומו.

"מה שתגיד, שלדון," מגנוס השיב.

סיימון גנח ברוגז ושתק בעוד ארוסתו צוחקת לצדו.

"ג'ייס," אלק הפטיר במבט קצר לכיוון סיימון, "אמת או חובה?"

"חובה," ג'ייס אמר בחיוך. אלק חייך גם הוא.

"אתה זהב, לא?" הוא אמר. "הטוב ביותר, הנאה ביותר... כל תארי 'הביותר' שלך. אני הגעתי למסקנה שמגיע לך להיות באמת מוזהב."

"מה זאת אומרת?" ג'ייס שאל. חיוכו של אלק התרחב.

"ג'ולס, אתה צייר, נכון?" אלק פנה אל ג'וליאן. ג'וליאן הנהן. "אז יש לך צבע גואש של זהב, נכון?"

"כן," ג'וליאן אמר בחיוך. הוא הבין את תכניותיו של אלק. "ברור." משום מה, הוא שלח מבט חטוף לכיוונה של אמה. אמה העמידה פנים שלא שמה לב והשפילה מבט, ידה זוחלת אל ידו של מארק. מארק לקח את ידה, עינו הזהובה מתעוותת לשנייה ועינו הכחולה-ירוקה בוהה בג'וליאן. מעניין למה.

"ג'ייס, חובה עליך לתת לכולנו לצבוע את כולך בזהב."

"יש כאן ילדים קטנים," אמר הדחף האבהי של ג'וליאן. אלק גלגל עיניים.

"בסדר, אז תישאר עם בוקסר. ג'ולס, אתה יכול להביא את הצבע?"

"אני אלך אתו," מארק מיהר להתנדב, ושני הבנים יצאו מהחדר בדרכם אל הסטודיו של ג'ולס.

בינתיים, התחילו לפטפט במעגל. ג'ייס התנפל על אלק וניסה לחנוק אותו, בעוד מגנוס, איזבל וקליירי צופים בהם בחיוך. אמה וכריסטינה פטפטו גם הן, ודייגו דיבר עם דרו וטאבי. רק אני, טיי וקיט שתקנו. קיט פנה אלי, פניו ריקות מהבעה.

"החובה שנתת לי קודם..." הוא אמר בקול נמוך, כדי שטיי לא ישמע. טיי היה שקוע בספר שלו, האוזניות חזרה על אוזניו. "אני - תודה. אם הוא היה מסכים זה באמת - באמת היה נהדר. אבל אני מבין למה הוא לא הסכים."

"קיט." נאנחתי. "למה אתה כל כך עיוור?"

"על מה את מדברת?"

"מאז שהגעת למכון, הוא בקושי שם את האוזניות שלו," סיפרתי לו. "אני מכירה את טיי כל החיים שלי. מאז שהגענו לכאן, יש לו את האוזניות. הוא שומע מוזיקה כל כך הרבה זמן ביום. מאז שאתה כאן, הוא פשוט... הקטין את המינון בצורה משמעותית."

"זה טוב?" קיט שאל בבלבול. משכתי בכתפיי.

"זה לא טוב או רע. אני פשוט חושבת שהוא לא רוצה לפספס את מה שאתה אומר. חוץ מזה, לא שמת לב שהוא מסתכל לך בעיניים?"

"הוא שונא קשר עין, לא?"

"בדיוק. הוא בקושי מסתכל לי בעיניים, ואני התאומה שלו. משהו בך מסקרן אותו, וכשטיי מסוקרן, זה מתפרש אצלו, בדרך כלל, כחיבה."

ההבנה התפשטה אט-אט על פניו של קיט. הוא שלח מבט אל טיי מאחוריו. "את חושבת?"

"אני בטוחה."

"תודה," הוא חיבק אותי. "תודה, תודה, תודה, תודה!"

"קיט, אמרת משהו?" טיי שאל. עיניו האפורות בהו בגבו של קיט. קיט הסתובב אל טיי והניד בראשו במרץ.

"לא. כלום."

"ליבי. את יכולה -?"

"קיט יעשה את זה," מיהרתי לענות. טיי נעץ בי מבט נדהם ונבגד. משכתי בכתפיי.

"לעשות מה?" קיט שאל. טיי הושיט לו את ידו.

"לחץ," הוא אמר. "לחץ זו הרגשה והרגשה מקרקעת."

"תשפשף לו את היד," סיכמתי. קיט הרים גבה, אך לקח את ידו של טייבריוס והחל לשפשף אותה. טיי עצם עיניים והרכיב על אוזניו את האוזניות.

"חזק יותר," הוא ביקש. "אני צריך להרגיש את הלחץ."

קיט המשיך לשפשף את ידו של טיי בעוד אני יושבת והבעה זחוחה על פניי.

לפני ששמנו לב, מארק וג'וליאן חזרו עם הצבע.

"קח," ג'וליאן אמר וזרק את הצבע על אלק. כולם חזרו למקומותיהם, ואלק בהה בשעשוע בג'ייס.

"מוכן, אחי?"

טוב, זה איך שזה היה. תאחלו בהצלחה לג'ייס! אל תשכחו להגיב ולהירשם!

לאב יו אול!

טיי(לור) :)

הפרק הקודם		הפרק הבא