ספיירוס - הזמנות מיוחדות

ויתור זכויות - ג'יי קיי רולינג. האחת והיחידה.

שנת הלימודים השנייה של הארי פוטר.

פרק 1 -

בהוגסמיד, עיירה קטנה ומבודדת בצפון אנגליה, בתוך פונדק קטן הנקרא "פונדק שלושת המטאטים" (על שם תקרית עם מנקה שעפה ונתקעה בתקרה כשהשתמשה באחד משלושת המטאטאים במחסן ציוד הקסם), מוסתר מאחורי עציץ גבוה ומפותל, ישב אדם נמוך בעל זקן דק וצפה בעוברים ובשבים. אף אחד לא הקדיש לו תשומת לב מיוחדת. למרות שהאיש הזה הרבה לבקר בפונדק שלושת המטאטאים, בעיקר בענייני עבודה, רוב תושבי המקום לא ידעו מי הוא. הוא נהנה מהאנונימיות.

זה עתה הוא חזר ממסע ארוך ומתיש, והסחורה שהביא איתו משם נחה לידו בכלוב מכוסה בשמיכת טלאים. הוא הביט בשעונו, וביקש ממדאם רוזמרטה שתמלא לו עוד ספל בירצפת מהסוג החזק. הוא לא אהב שמאחרים לו, במיוחד עכשיו, כשפגישה הרבה יותר חשובה מצפה לו.

דלת הכניסה נפתחה, ולפונדק נכנס אדם גבוה, בעל בלורית מתנפנת וחיוך מלאכותי. לשניה הכל המשיך כהרגלו, אבל אז מאחד השולחנות מישהי קראה "הי אמא, זה גילדרוי לוקהרט!". לפני שלוקהרט הספיק לסגור את הדלת, הוא הוקף קהל מעריצים דוחפים, צועקים ומבקשים חתימה. במיומנות הרגיע את הקהל הנלהב, חייך והצטלם עם מעריצים, חתם איפה שביקשו ולחץ ידיים בעודו מפלס את דרכו לתוך הפונדק. כשהבחין באיש הזקן היושב לבדו בצד אורו עיניו. הוא נחלץ מההמון ומיהר אליו "היי, שלום לך, איזה יופי שהגעת! אתה ספיירוס נכון?!" ספיירוס לחץ את ידו "כן, ואתה...?" קולו היה יציב ועמוק.

לוקהרט נראה מבולבל "אתה לא מכי... טוב, לא תמיד אני נראה כמו בתמונות, אבל בטח שמעת עלי - גילדרוי לוקהרט!"

ספיירוס הביט בו לרגע והניד בראשו לשלילה "תרצה משהו לשתות?"

פניו של לוקהרט הביעו חשד, "לא יכול להיות, בטוח ראית משהו. אולי אתה מכיר את הספרים - 'אני הקסום' 'טיולי עם טרולים' מסעותי עם.."

"לא שמעתי. שב." ציווה והתיישב בעצמו. לוקהרט התיישב בכבדות, ובטעות בעט בכלוב המכוסה שמיכה. ספיירוס תפס ויישר אותו במהירות, כשרשרוש כנפיים נשמע מבפנים. "לא היית רוצה שזה ייפתח פה פרופסור, וגם לא בשום מקום אחר. המחיר הוא 68 אוניות".

"בסדר" בפרצוף זועף שלף לוקהרט מכיסו שק מטבעות " ואל תדאג, כבר צדתי כמה יצורים חמקמקים מאלה במהלך חיי - אתה יכול לקרוא עליהם בספרים שלי. גם את הפיות האלה רציתי לצוד בעצמי, אבל המנהל ביקש שלצרכי לימודים נשתמש רק ב'ספק הרשמי' " הוא העלה חיוך על פניו וקרץ, אבל מבטו של ספיירוס נשאר אטום. בהפגנתיות בוטה לקח לוקהרט את הכלוב, אמר תודה ועזב.

ספיירוס חזר ללגום מהספל שלו, וחיוך קל עלה על פניו כשראה את לוקהרט נלכד בהמון המחכה לו מחוץ לדלת.

היום היה האחד בספטמבר, והרכבת של התלמידים בדרכם לתחילת שנת הלימודים כמעט הגיעה ליעדה. כבר שלושים שנה שספיירוס מספק להוגוורטס שירות "מוצרים מיוחדים", החל בחיות פלא וצמחים נדירים, וכלה במיני רעלים ושיקויים. חלק מהדברים שהביא אף שימשו למטרות לא לימודיות, כמו השתיל של הערבה הזווירקנית שאסף בנורווגיה, שנקראה במהלך השנים "הערבה המפליקה".

הוא הביט בשעונו, אמר תודה למאדם רוזמרטה, ויצא אל עבר הטירה.

מחוץ לפונדק עמד ג'ינג'י מקריח והביט לשמים בצימצום עיינים. "מחפש משהו?" שאל אותו ספיירוס.

הג'ינג'י קפץ וכמה משחקים של מוגלגים נפלו מידו, "לא אדוני.. אה, אני פשוט... אני עורך ניסוי. עם הארי פוטר והבן שלי, רון, ומכונית.. אה, לא ראית במקרה משהו מעופף עובר פה היום?.."

"לא. אתה בטוח שהכל טוב?"

"כן, כן, אני כבר עוד מעט יסיים עם זה," הג'ינג'י הביט בו בחשש. ספיירוס הניד בראשו והמשיך בדרכו. הוא צריך לדבר עם סנייפ.

		הפרק הבא