ספיירוס - הזמנות מיוחדות

פרק 2 - הזאב, הנחש ועוף החול:

המדרגות היורדות אל המרתפים. השריונות החורקים. עיני הקוסמים והמכשפות העוקבים בעיון ממסגרות תמונתם. כולם השרו על ספיירוס הרגשה מוכרת וחמה, והעלו בדמיונו זיכרונות נעימים ומשעשעים. לא היה לו מושג למה סנייפ ביקש שיפגשו, אבל הוא ממילא רצה לספר לסנייפ על ההחלטה שקיבל, בעצמו. הדרך למשרד של סנייפ היתה ידועה לו היטב, ותוך דקות מספר הוא דפק במקוש הנחושת.

סנייפ פתח ועל פניו חיוך דק, לא יותר מעיקול קל בקצה שפתותיו "הגעת."

"אתה נראה טוב סוורוס" ענה ספיירוס וטפח על שכמו.

"אכן, לולי הראגונאליה שהבאת לי, לא הייתי מבריא עד סוף החורף. נשארו לי עוד כמה עלים אם אתה רוצה.."

"אני בטוח שכבר תמצא מה לעשות בהם, אולי פולימיצי או משהו..." הם התיישבו על יד השולחן, וסנייפ הביא בקבוק שחור קטן, ושקית סוכריות ברטי-בוטס בכל הטעמים "התגעגעתי לאלה" אמר ספיירוס ולקח חופן מהסוכריות "אתה יודע, על הרבה דברים צריך לוותר כשמסתובבים בעולם הגדול. אפילו מיטה חמה או כמה שכנים מעצבנים ומרעישים. כן, כשאתה רגיל אליהם אתה לא שם לב לחשיבות שיש להם בחייך. לא שאני מתלונן או משהו, אתה יודע כמוני את היתרונות של הרפתקה טובה..." הוא השתעל, וירק סוכריה כחולה חמוצה.

"אכן כן" ענה סנייפ והושיט לו ממחטה.

"תודה" ספיירוס נשם עמוק ועצם את עיניו. החום הסמיך בחדר וקול פצפוץ הגחלים עייפו אותו, הוא לא הרגיש כל כך בנוח מאז.. בעצם, מאז הפעם האחרונה שביקר בהוגוורטס.

"לא שמת בסוכריות שיקוי שינה, נכון סוורוס?" סנייפ הרים את כתפיו בחוסר החלטיות "טוב," המשיך ספיירוס "אני מניח שאתה תצטער יותר ממני אם אצא מתפקוד. מי ידאג לכל המשחקים שלך - קרביים של גרינדלואים, עורות בומסלנג. בכל מקרה, לעניינו, חשבתי שכדאי שתדע… החלטתי שאני.." הוא התיישר בכסאו, נשם עמוק והביט ישירות אל סנייפ. " טוב זה די פשוט. אני מתכנן לפרוש." הבעת פניו של סנייפ נותרה אטומה.

"אתה תחסר לנו. אתה יודע." אמר סנייפ " ואני מניח ששום דבר שאומר לא ישנה את דעתך. בטח תיכננת את זה כבר מזמן, נכון?"

"כן" ענה ספיירוס בקולו היציב. היתה שתיקה קצרה, וסנייפ נעמד והחל להלך בחדר בידיים משולבות מאחורי גבו "אמנם, גם אם אכן תעזוב, יש דבר אחד שבכל מקרה אבקש בו את עזרתך…".

דפיקה פתאומית בדלת מנעה ממנו להמשיך והוא חייך. "אה, טוב, הוא יספר במקומי. תכנס."

"מי.." ספיירוס שאל והדלת מאחוריו נפתחה.

" ספיירוס, ספיירוס, לפרוש בגיל כל כך צעיר?" דמבלדור פסע פנימה, לבוש בגלימה חגיגית לכבוד סעודת תחילת השנה המחכה לו.

"דמבלדור! מאיפה שמעת שאני..."

"ספיירוס יקירי" חייך דמבלדור "כבר אמרתי לך פעם - לא מזיק לאף אחד להיות מיודד עם הפונדקאים באיזור. במיוחד עם מדאם רוזמרטה היקרה. אני מניח שסוורוס כבר עדכן אותך, בקשר ל'הזמנה המיוחדת'."

ספיירוס עוד נראה קצת מבולבל "הוא עוד לא הספיק לעדכן, בדיוק קטעת אותו, אבל יש לי זמן. נשתה משהו?"

                               . . .

השמש שקעה מאחורי ההרים, וברחובות הוגסמיד רץ מבוגר ג'ינג'י מקריח לכיוון הטירה המתנשאת מרחוק. ברקע נשמעו רעשי חריקות עצים, וזוג אורות פנסים ריצדו מהמדשאות והאירו את שמי הלילה.

                                           . . .

כמה ימים מאוחר יותר, והרבה קילומטרים צפונה משם, בקצה מזח ארוך, עמד לבדו ספיירוס וצפה בסירה המתקרבת לכיוונו. אחרי המשימה הזאת, חשב לעצמו, אקנה דירה קטנה בלונדון, אולי אפתח בסימטת דיאגון חנות, לא משהו מיוחד, רק בלי יותר טיולים. בעצם, אולי מידי פעם אפשר, אבל בסגנון תיירותי יותר.

מחלון הספינה נופף אליו קוסם בכובעו השחור, ספירוס הרים את ידו לשלום. כבר היה אפשר לראות את חרטום הספינה והכתובת שעליו - "שירות בית הסוהר לקוסמים – אזקבן".

הפרק הקודם		הפרק הבא