במקום הלא נכון

ראשית כל, הפרק מוקדש לZoë Nightshade, שבלעדיה כנראה שלא הייתי ממשיך את הפאנפיק.

קריאה מהנה!

"אני לא מבין," אמר רון, שוכב במרפאה, פצוע. "למה הוא גיבור ואני לא? מה הוא עשה שאני לא עשיתי?"

"מה אני עשיתי שאתה לא עשית?" צחק פרסי. "הרגת פעם טיטאן?" הוא שאל.

"טיטאנים יש רק באגדות," אמר רון בבטחה. "אתה הרגת פעם טיטאן?"

"לא סתם טיטאן," אמר פרסי בגאווה. "הרגתי את קרונוס בכבודו ובעצמו."

"כאילו שיש לו כבוד," אמר רון.

"איך הגעת לכאן?" שאל דמבלדור את פרסי בתימהון. "הפעם האחרונה שקוסם וחצוי נפגשה היתה לפני כמה... כמה אלפי שנים! אפילו אני לא חייתי זמן רב כל-כך."

"באמת?" צחק פרסי בצחוק. "לא הייתי מנחש."

"אתה קורא לדמבלדור זקן?" שאל רון בכעס. "דמבלדור הוא לא זקן! הוא פשוט... קצת... אהמ... מבוגר מאוד!"

"בכל מקרה, צריך לחשוב מה עושים." אמר דמבלדור.

"מ'זתומרת מה עושים," שאל פרסי. "מחזירים אותי למחנה החצויים! יש לי שם חברים, בעצם, כל החיים שלי הם שם."

"זה לא כל-כך פשוט כמו שזה נשמע," אמר דמבלדור. "אין לנו כל דרך לאתר את מחנה החצויים."

"כלומר?" לא הבין פרסי.

"כלומר, אנחנו לא יודעים איפה המחנה הזה שאתה מדבר עליו."

"אה, אז אני אגיד לכם!" קרא פרסי בבטחה.

"זה לא אפשרי כרגע," אמר דמבלדור.

"מה לא אפשרי? אני לא רוצה ל... לחיות פה כל החיים שלי! תסביר לי למה זה לא אפשרי!"

"זה סיפור ארוך מאוד," התחיל דמבלדור להגיד. "אבל משום שאינני עסוק כרגע, אני יכול לספר לך."

דמבלדור התיישב על כורסא במרפאה, והתחיל לספר:

"לפני כמה מאות שנים, היתה מריבה בין הקוסמים והחצויים. התחילה מלחמה. הקוסמים חשבו שלהם מגיע לשלוט בכדור הארץ, והאלים וילדיהם החצויים היו בטוחים שזה מגיע להם." הוא התחיל. "הקוסמים השתמשו בלחשיהם החזקים, ואילו האלים השתמשו בכוחם האדיר כדי לנצח את הקוסמים. לבסוף האלים ניצחו במלחמה."

"זה לא סיפור כל-כך ארוך," אמר פרסי. "ובכל-מקרה ידעתי שהאלים ינצחו. זה היה ברור."

"זה לא סוף הסיפור," אמר דמבלדור. "משום שהקוסמים פחדו להתהלך בכדור הארץ, אשר נשלט בידי האלים, הם החליטו להכין להם מקום מסתור, שבו לא יוכלו האלים לפגוע בהם. זה התחיל מדירה אחת, שהיתה מוגנת מפני פגיעה של האלים. לאחר מכן המשיכו הקוסמים להצטרף למחתרת ולהשתלט על שטח נוסף." הוא לגם לגימה מספל התה שלו, והמשיך לספר:

"לבסוף, הצליחו הקוסמים לגרש את האלים מיבשת שלמה: בריטניה." הוסיף דמבלדור.

"אני לא מאמין," אמר רון. "אף פעם לא ידעתי שהאלים הם אמתיים! וואו, הייתי מת לפגוש את פוסידון. הכוח שלו בטח אדיר! לפי הסיפורים, הוא יכול לשלוט במים!"

"שקט," אמר פרסי. "אני מנסה להקשיב." ולאחר כמה שניות אמר, "אני יכול לשלוט במים!"

"שקרן," קרא רון. "אתה לא פוסידון, וגם לא הבן שלו!" 

"כן אני כן!" קרא פרסי, וכהוכחה, הוא הוציא באמצעות כוחו את התה מהכוס של דמבלדור, והעיף את התה על פניו של רון.

"אווץ'!" קרא רון בכאב.

"אז למה אני לא יכול לחזור למחנה שלי?" שאל פרסי, מתעלם מהקריאה של רון.

"משום שעד היום, כל קוסם שניסה לצאת מבריטניה, לא חזר. הכוחות של האלים חזקים מדי, והם תופסים כל יצור שיוצא מבריטניה."

"אבל אני לא קוסם!" קרא פרסי.

"אבל עד שהאלים יגלו זאת," התחיל דמבלדור לומר, "אני חושש שתהיה מת."

"אז... מה אני אמור לעשות?!" שאל פרסי בכעס.

"כנראה," התחיל דמבלדור לומר, "שתיאלץ ללמוד בהוגוורטס. אבל מי יודע, אולי יש לך איזה כוחות קסם!"

בזמן שפרסי עיכל את החדשות החדשות, נכנסה מדאם פומפרי לחדר.

"אני חוששת שיש בפי חדשות רעות," היא אמרה.

"חדשות רעות?" שאל פרסי. "בקשר למה?"

"בקשר לרון."

"מה קרה?" תהה דמבלדור.

"אני מאמינה," היא אמרה, "שהוא עומד למות."

המשך יבוא.

הפרק הקודם