אווטאר קלאש - ספר אדמה

דראק הביט בשמש השוקעת לאיטה.
הוא פילס את דרכו בסבך הצמחייה.
העצים היתמרו אל השמיים, בפאר – רחוקים ממזיקים למיניהם.
דראק היה יכול להבחין במין יצור מוזר, שנראה כמו דרקון ממש קטן, בלי כנפיים ולהבים.
היצור פער את פיו, שהיה עטור בשניים חדות כתער, וקטלניות.
אישוניו של היצור היו צרים.
דראק הוציא את החיישן מחגורתו.
הוא העביר את החיישן מול היצור, והולוגרמה הופיעה מולו.
לפי המידע של ההולוגרמה, היצור היה קרוי בשם נחש.
בתוך שיניו יש ארס קטלני, שבעזרתו הוא יכול להרוג את הטרף שלו.
הסוג של הנחש המסוים היה צפע.
היצורים בכדור הארץ החלו למצוא חן בעיניי דראק.
אבל בשלב מסוים הוא נאלץ לעוף למעלה בגלל התקלות לא רצויה עם יצור בשם אריה, שרצה שהוא יהיה ארוחת הבוקר שלו.
האריה המסכן כמעט נשרף למוות, אבל דראק הספיק לעוף משם.
הוא אומנם יצור מרושע שרוצה להשתלט על העולם, אבל הוא לא רוצה במותו של יצור שיכול להועיל לו.

דראק נסק בשמיים.
השמש כבר בקושי נראתה מעל ההרים.
זה הזמן המושלם להתחיל במשימה.

***

קלאש הביט במר פונג.
"אווטאר? על מה אתה מדבר?"
"א- אתה עשית כשפות מים!", קרא מר פונג.
קלאש הניד בראשו.
זה לא ייתכן.
"זה, זה בטח היה מישהו אחר!", אמר קלאש בביטול.
"כולנו חשבנו ככה".
קלאש הסתובב למשמע הקול.
הוא נדהם לראות את אימו עומדת מולו.
היא עוד הייתה לבושה בבגדים המלוכלכים שלה, שהיא לובשת רק כשהיא נמצאת בבית.
"אמא!", קרא קלאש בשמחה.
הוא התקרב אליה.
"הו, קלאשי מותק", אמרה אימו ברוך. "אני לא מבינה מה קרה פה, אבל העיקר שאתה בחיים. כששמעתי שאתה בסכנה רצתי לפה במהירות".
קלאש הבחין רק עכשיו באגלי הזיעה שעל מצחה, שמסגירים את המאמץ שעשתה כדי להגיע לפה.
"אימא, אני לא מבין. למה כולם חושבים שאני האווטאר?", אמר קלאש. "הרי זה בלתי אפשרי. אין סיכוי שאני האווטאר!"
"אתה באמת האווטאר", אמר מר פונג. "ראו בבירור שיצאת מהמים כשמסביבך מערבולת של מים. אתה ריחפת באוויר, והיית במצב אווטאר! אין הוכחות יותר חותכות מזה!"
אימו של קלאש ליטפה את שיערו.
"אל תלחיצו אותו. יש לו מספיק נטל ממה שקרה לו עכשיו", אמרה אימו בתקיפות. "עכשיו בבקשה לכו. אני רוצה לדבר עם הבן שלי".
האנשים התפזרו באי רצון.
קלאש רצה למחות, אבל מצד שני גם לא רצה לפגוע באימו.
אימא של קלאש הביטה במר פונג בכעס.
"תלך גם אתה", היא אמרה.
"בבקשה, גברת דרין. אני יכול לעזור!", אמר מר פונג.
"לך! אני לא צריכה את העזרה שלך!", היא ציוותה.
מר פונג הסתובב ללכת.
"אימא, לא", אמר קלאש בשלווה. "אני רוצה שהוא יישאר".
פניה של האם האלמנה התרככו.
"אם אתה רוצה, מובן שאני אסכים", היא אמרה.
מר פונג חזר, מעודד מעט, והשלושה התיישבו על שפת האגם.
הגלים שטפו את רגליו של קלאש.
השמש הייתה גבוה בשמיים.
זה היה שעות הצהריים המוקדמות.
עננים מעטים עיטרו את השמיים.
השלושה לא דיברו במשך זמן מה.
הם בעיקר נהנו מהנוף הכפרי.
קלאש נזכר שלא מזמן הרחיבו את הטבעת התחתית.
אמנם החיים עדיין לא היו מושלמים, אבל המצב השתפר באופן ניכר.
הרחובות היו הרבה פחות צפופים.
השדות השתרעו למרחק רב יותר, והם הרגישו הרבה פחות סגורים.
לפתע גל גדול התפרץ מהאגם.
משהו מוצק נסחף איתו.
גם אימו ומר פונג הבחינו בזה, כי הם התקרבו לשם.
כשהיו יותר קרובים, קלאש הבין באימה שזה צורה של בן אדם.
לבסוף הם רכנו אל האדם השרוע על החול.
ההבנה חילחלה למוחו של קלאש, כשהוא החל להתרחק מהגופה באיטיות.
זו הייתה גופתו של גאש.

השלושה כרעו לגופו חסר החיים של הבריון.
קלאש לא זכר הרבה מהתקרית באגם, אבל המראה הספיק כדי להראות לו את האמת האיומה.

"לא..."

אימו ליטפה את לחיו.
"מותק, זה לא מה שאתה חושב", היא ניחמה אותו.
קלאש הזיז את ידה.
"זה הגיע לו. הוא בריון", טען מר פונג.
"אני... אני הרגתי מישהו...", גימגם קלאש.
הוא הרגיש את אבריו רוטטים.
גושי זיעה החלו לבצבץ ממצחו.
גופו רעד.
הוא הרג מישהו.
הוא רוצח.
"זה לא אשמתך, קלאש. אתה איבדת שליטה".
קלאש כבר לא הצליח לזהות מי מהם הוא הדובר.
עיניו החלו להיות מטושטשות.
גופו הרפה החל לאבד אנרגיה.
הוא ראה דמות שחורה מטושטשת מרחוק, שניות ספורות לפני שהוא איבד את ההכרה.

המשך יבוא...
(אני תמיד נהנה לכתוב את זה כדי למתוח אתכם)

הפרק הקודם		הפרק הבא