אווטאר קלאש - ספר אדמה

דראק הסתחרר במערבולת אינסופית של ספירלות מסתובבות.
זה הרגיש כמו לשחות במים, רק שהיה לו אוויר.
הוא עצם את עיניו.
ההרגשה הייתה נפלאה.
הוא הרגיש איך הוא עובר במעטה השער, כאילו הוא צלל, וראשו עולה מעל פני המים.
הוא עבר דרך השער, והמראה שראה היה יפהפה.
ממש מעליו היו עננים לבנבנים בשלל צורות.
למטה הוא ראה את כדור הארץ משתרע.
רובו מים, אבל הוא הבחין ביבשת גדולה.
מהמידע שהוא קיבל מכדור הארץ, יבשת זו נקראת ממלכת האדמה.
זה היה מדהים.
הוא ראה גוונים של הים כחול, העצים המתנשאים לגובה, עם גווני הירוק, והאדמה הבהירה, בכללה גבעות, מישורים, ועמקים.
זה היה המקום האידאלי – ההולוגרמה בתאו הראתה ששיעור תופעות הטבע בעולם הזה נמוך בהרבה מאשר בכוכב ליידר.
דראק לגמרי הבין את בחירתם של חכמי השד.
אלה היו השדים הרוחניים מהמין שלו.
תפקידם הוא לנבא את גורלם של השדים, ובכלל, את גורל העולם.
דראק החל לצלול למטה, אל היבשה, אבל אז נזכר באמצעי הזהירות שעליו לנקוט.
הוא חייב להשתמש באש העד, כדי שהוא יוכל להסתתר בלילות בלי שיראו אותו.
אש העד היא אש שחורה לחלוטין, שהשדים חסינים אליה.
היא יכולה לעטוף את גופם של השדים לגמרי, אבל כדי להשתמש בה צריך חומר מיוחד, שאפשר להשיג בכדור הארץ.
דראק טס לכיוון היער במהירות מסחררת.
תוך דקה בלבד, הוא כבר תמרן בין העצים העבותים.
לבסוף הוא נחת, כשראה את מה שהיה צריך.
בשביל בני האדם זה היה נזק.
בשבילו זו הייתה תועלת.
הוא עקר מהאדמה מספר עשבים שוטים.
העשבים היו מונחים על כף ידו הפתוחה.
הוא התרכז לרגע, והעשבים החלו לעלות באש.
במהרה האש החלה להתפשט לאורך ידו, ולחזהו, ידו השנייה, פניו, בטנו, ורגליו.
התהליך דרש זמן מועט, ולבסוף, כל גופו השרירי והמפלצתי של דראק היה מכוסה להבות שחורות משחור.
הוא חייך, מרוצה מעצמו, ואז הלך לו לדרכו ביער, מחכה לבוא הלילה.

***

גאש צחק.
"איך בדיוק תוכל לעצור אותי?", הוא גיחך.
קלאש העיף לעברו סלע.
גאש התכופף בקלילות, אך להפתעתו הסלע פגע בו, והעיף אותו לרצפה.
חיוכו של גאש נמחק.
הוא קם על רגליו, ונעץ בקלאש מבט רושף.
"אתה עוד תצטער על מה שעשית".
קלאש קפץ מעל הדוכן, והחל לברוח ליציאה.
גאש רדף אחריו, ובמהרה הדביק אותו.
קלאש יצא ברגע האחרון, והחל לגבש במוחו תוכנית.
אבל לא היה לו הרבה זמן.
הוא פנה ימינה בצומת, ואז מיד שינה כיוון.
זה עבד.
גאש פיגר קצת מאחוריו.
זה ירוויח לו קצת זמן.
הוא רץ בכל המהירות.
בקצה הרחוב הוא ראה מאגר מים.
זה היה האגם.
משם הם השיגו מים בדרך כלל.
קלאש רץ כל עוד נפשו בו, מקווה שכשיגיע לאגם יעלה לו רעיון בראש.
האגם התקרב אליו יותר ויותר, אבל מוחו היה ריק מרעיונות.
האגם כבר היה כמר מטרים ממנו.
וגאש היה במרחק נגיעה ממנו.
בלית ברירה הוא זינק לאגם, מקווה שיהיה משהו שיושיע אותו.
הוא החל לשחות, אבל ידיו ורגליו היו מותשות מהריצה.
גאש לעומתו, זינק לאגם, והתחיל לשחות לעברו.
קלאש שחה יותר ויותר לאט.
גאש התקרב אליו יותר ויותר.
זה היה אבוד.
קלאש לא היה צריך לעשות את זה.
עכשיו הוא תקוע באמצע אגם, לא קרוב מספיק לאדמה כדי לכשף אותה, אבל מספיק קרוב לפושע כדי שיהרוג אותו.
מתוך ייאוש, ביצע קלאש תנועה של כשפות אדמה.
במקום שסלע יעוף באוויר, הוא רק הבחין בפניו של גאש משתנות משמחה לאימה.
הוא הביט לאחור ברגע האחרון, מספיק כדי לראות את הגל האדיר מתנפץ עליו ומטביע את גופו אל קרקעית האגם.

קלאש כמעט איבד את הכרתו.
הוא היה מוטל על הקרקעית, וניסה ככל האפשר לעצור את נשימתו.
אבל לאט- לאט הוא איבד שליטה על גופו.
עיניו החלו להיעצם, והוא חשב, איזה מעצבן שהוא השתחרר מבעיה אחת, ונקלע לבעיה גדולה יותר.
לפתע הוא הרגיש שהוא נישא מעל פניו המים.
למעשה, הוא המשיך לעלות למעלה.
הוא ראה במעורפל קבוצה של אנשים שמסתכלת על הנעשה בפליאה.
זאת הייתה הרגשה מאוד מוזרה.
הוא הרגיש כאילו משהו מפעיל אותו כמו בובת חוטים, וגורם לו לעשות כל מיני דברים.
אחרי כמה זמן באוויר, הכרתו חזרה אליו, והוא צנח בחזרה למים.
הפעם קלאש הצליח להישאר בחיים.
הוא יצא מהמים, ושחה אל היבשה.
כשיצא מהאגם, הוא הבחין בהרבה אנשים שבוהים בו כלא מאמינים.
קלאש ניער את בגדיו ממים, ואז פנה אל האנשים.
"קרה משהו?", הוא שאל.
אף אחד לא הצליח להתנסח בצורה טובה.
בסוף, הוא איתר מבין האנשים את מר פונג.
הוא התקרב אליו, והביט בו בפליאה.
"אתה... אתה האווטאר".

המשך יבוא...

הפרק הקודם		הפרק הבא