הארי פוטר ואדון הערפל

לחיי החופש, לחיי העצמיות, לחיי חמש אוניות לשערה.

.

.פרק 2.

הארי רץ ממקומו אל עבר החלון הפתוח והביט בהדוויג המתרחקת במהירות.
למשך כמה שניות עמד שם פעור פה, ואז התעשת, תפס את המטאטא והתכונן לקפוץ מהחלון.
כשרגל אחת שלו כבר היתה בחוץ נזכר שזה קצת בעיה לעוף אחרי תנשמת לאור יום.
הוא חזר אחורה ולקח את גלימת ההיעלמות, קשר אותה מתחת המטאטא כמו סדין ועופף מהחלון בשעטה.
. . .
הגלימה האטה את מהירות הטיסה והארי החל לאבד את הדוויג. הוא המשיך ביתר כוח והיטה את אש המחץ קדימה, והמהירות אכן השתפרה, אך מיד נשמע רעש 'פסס' וקשרי הגלימה נפתחו והיא נפלה.
הארי צלל אחורה במהירות, הוא השיג אותה במחצית הדרך אל הקרקע בגובה הבניינים והיטה את המטאטא בכל כוחו מעלה.
לשניה הוא חשב שניצל, אך מגג אחד המגדלים נזרקה רשת ענקית ואימה לתפוס אותו. הוא ניסה לעוף הצידה אך מאוחר מידי.
הוא נלכד וראה את הרצפה המתקרבת אליו במהירות. ואז התנגש ואיבד הכרה.
. . .
"קום ילד" הארי חטף סטירה חזקה על לחיו.
הוא התיישב במאמץ ובראש סחרחר ומצא את עצמו בסמטה צרה. מעליו רכן בחור צעיר יחסית בעל שיער ארוך.
" מה...?". הארי ראה את הרשת הגדולה מונחת בערימה בצד.
"מי אתה?" שאל אותו החוטף.
"מה אתה רוצה?" שאל חזרה הארי.
"שום דבר. אם אתה מרגיש טוב ויודע את הדרך הביתה אתה משוחרר. אני גם כן צריך לזוז".
הארי לא הבין.
"טוב אני אסביר, אני עכשיו שיחררתי אותך מרשת של שלושה גובלינים סוחרי עבדים, במקרה עברתי פה וראיתי אותם. הם בטח יחזרו עוד מעט", הוא הושיט להארי יד ועזר לו לעמוד "אתה יודע את הדרך הביתה?".
"איפה אני?"
"רובע בולוס-אימפטיגו".
"אה... לא כל כך..."
"טוב, אני ילווה אותך לתחנת אוטובוס, אבל תמהר, אני בלחץ זמן".
הארי הלך אחריו כמה צעדים ואז נזכר "הדוויג!".
"מה?" שאל הבחור.
"לא, פשוט.." הארי התלבט איך להסביר "אה אני רדפתי אחרי התנשמת שלי.."
"באמת לא הבנתי למה טסת כאן..."
"כן, בגלל שהיא הורעלה או משהו..."
"אני מניח שתוכל למצוא תנשמת חדשה.."
"לא... היא.." הוא עצר שניה.
הצעיר הביט בו לשניה במבט מלגלג. אבל מבטו השתנה אחרי רגע "אתה נראה מוכר לי...".
הארי ניחש שזה יגיע מתישהו "טוב בא נמשיך". הוא התחיל ללכת ואז נזכר - שהדוויג חטפה לו גם את השרביט.
"היי אתה שומע" הארי הסתובב אליו, וברגע שעשה זאת נשמעה מרחוק קריאה בלשון גסה ומחוספסת.
"הארקם הארקיו דיסטאנט אין".
"רוץ" צעק הצעיר בלחישה והתחיל לרוץ בעצמו "מהר".
הם פנו בסימטה ובמהרה הצרחות התגברו.
הצעיר פנה כמה פניות במורד הסמטאות ובסוף בחר ברחוב מקורה במין גג פלסטיק חצי שקוף ומזוהם ביותר.
אחרי ריצה של דקה הם הגיעו לקיר.
"מה!" הצעיר היה בשוק, כנראה הוא חשב שהוא מכיר את האזור יותר טוב.
מיד נשמעו צעקות מקצה הרחוב.
"אתה שומע ילד" אמר הבחור להארי והצביע על דלת על ידם "תעלה מפה ותנסה למצוא מרפסת, אני כאן למטה יסיח את דעתם בזמן שאתה תחשוב על קללה נורמלית ותנטרל אותם. אתה חושב שיש לך את הכישורים לזה?..."
הארי הניד בראשו בחוסר החלטיות.
"יופי. רק חבל שלא לקחנו את הרשת שלהם. טוב לא משנה, אבל תמהר.."
הארי פתח את הדלת ואחרי שתי מדרגות נזכר. הוא הסתובב וירד חזרה.
"אין לי שרביט" אמר לבחור.
"מה? אין לך.."
"כן, התנשמת חטפה לי אותו"
מבטו של הבחור השתנה למבט מיואש. הארי ניחש שהוא כבר שמע על מקרה כזה "אוי לא..".
"טוב" הוא התעשת מהר ונענע את ראשו "אני יעלה למעלה במקומך, תאלתר משהו".
הוא פתח את הדלת ורץ למעלה.

הפרק הקודם		הפרק הבא