אהבה מעבר לפינה

והינה הפרק השני! תהנו חבר'ה! ואל תשכחו להגיב ולדרג ל- 5!!!!!!!!!!! פליז!!!!!!!!!!! תהנו!  בסלון נשמע פאק כשג'יני התעתקה למחילה. הארי הסתובב כדי לחפש את מקור הרעש. הוא הסתובב, וראה את ג'יני, עומדת ומחייכת אליו, היא נראתה יפה מתמיד, עינייה היו חומות חמות ונעימות. שערה הג'ינג'י השתרך ברכות על כתפיה, ושפתיה נראו אדומות מתמיד, כאילו הם מוכנות לנשיקה ארוכה במיוחד. 
הארי התמלא אושר ואהבה כשראה אותה. היא רצה אליו ונתנה לו חיבוק ארוך.
הארי משך אותה לחדרה וכשסגר את הדלת הוא אמר, "התגעגעתי אלייך..." 
הוא התקרב אליה והיא אליו והוא נתן לה נשיקה ממושכת על שפתיה. כמה שהוא התגעגע לרגע הזה, כמה הוא חיכה לרגע שבו יוכל שוב לנשק אותה, את שפתיה. היא שיתפה פעולה והמשיכה בנשיקה, נהנת מכל רגע ששפתיו נוגעות בשלה. היא העבירה את ידה מעל לשערו וליטפה אותו באהבה, ואז היא התנתקה ממנו והארי עמד מבולבל.
"למה?" שאל הארי, מתנשם קצת.
"כדי לנשום רגע ולהבין מה קורה," השיבה ג'יני בחיוך רחב, "אוקי, שנתחיל מהתחלה?" שאל, והם התיישבו על המיטה, מחובקים.
"כן... אם לא אכפת לך, אתה יכול לקצר את מה שאתה רוצה להגיד?" אמר ג'יני בלחיים אדומות. "אני פשוט לא ראיתי אותך כבר די הרבה זמן... ו, אתה יודע, אני פשוט רוצה... אתה יודע," השיבה ג'יני בביישנות.
 "אוקי," הארי צחקק. "אני מאוד התגעגעתי אלייך, ג'יני, ואני באמת מבקש סליחה על זה שנפרדנו. זה רק היה בגלל וולדמורט, אבל עכשיו ולדמורט מחוסל ואין עוד משהו שיכול לפריע לנו מלהיות ביחד." הוא התנשם והתנשף.
"אז..."
"נו? שפוך."
"ג'יני, א-אני אוהב אותך." אמר הארי, ולפני שהוא הספיק לומר את ההברה האחרונה וג'יני חטפה את פניו ונישקה אותו נשיקה ארוכה למדי.
"ואני אותך!" היא השיבה כשהם התנתקו לשנייה כדי לנשום. אחרי כמה דקות של גיפופים ונשיקות התנתקו הארי וג'יני.
הארי התרומם.
"לאן אתה הולך?" שאלה ג'יני, מתיישרת במיטתה.
"אני הולך להגיד לאח שלך ולהרמיוני שהגעת."
הארי יצא מהחדר כדי לקרוא לרון.
 טוק טוק טוק טוק. 
הארי דפק בדלת.
אין קול ואין עונה.
אז הוא פשוט פתח את הדלת, ולפני שהספיק לומר "היי, רון!" הוא ראה את רון והרמיוני מתנשקים ומתחבקים בהתלהבות כזו עד שהם לא שמו לב שיש משהו בדלת. היה רגע מצחיק אחד שהם פשוט נפלו על המיטה של רון, והחלו להתגפף שם.
הארי כיחכך בגרונו.
רון והרמיוני התנתקו,והתרוממו מן המיטה. הם היו שניהם סמוקים במיוחד.
"הי, הארי," התנשמה הרמיוני, פנייה בוערות באדום. "רצית משהו?" שאלה הרמיוני, ויישרה את חולצתה. רון נראה כל כך הלום ומבויש שהוא פשוט עמד כמו עץ הנטוע באמצע החדר, הסומק משווה לו מראה של מדורה יחד עם שערו האדמוני.
"ג'יני חזרה!" הכריז הארי, מתעלם ממה שקרה זה עתה.
הרמיוני קפצה משמחה, הסומק נעלם מפנייה. "אתה רציני?! באמת?! יש! איזה כיף!" ועוד כל מיני צווחת אושר.
רון נראה מבולבל ושמח.
הוא שאל, "אבל למה? היא אמרה לי שהיא תחזור בשבוע הבא..." 
"הארי אני יכולה להגיד לו?" שאלה הרמיוני את הארי. הארי ידע על מה היא מדברת.
לרגע הוא היסס ואז הנהן.
"אוקי רון," אמרה הרמיוני אחרי נשימה עמוקה, "הארי אוהב את ג'יני." אמרה הרמיוני בקול חלוש. רון אמר את התגובה הכי לא צפויה שיכולה להיות.
"באמת? הארי זה נפלא!" שמח רון ותפח על גבו של הארי. 
"רון אתה בסדר?" שאל הארי. הוא ציפה שרון יאדים מכעס ויתחיל ללכת איתו מכות, אבל הוא כל כך הוקל ושמח מהתגובה שהתמונות האלה נעלמו מראשו.
"כן, כלומר... אני בסדר, תודה!" אמר רון. "כמו שאני אוהב את הרמיוני אז אתה אוהב את ג'יני, זה בסדר גמור!" הוא השיב והארי טפח לו על השכם בחיבה ואמר, "רון אין עליך!" 
"קרה משהו?" 
ג'יני נכנסה לחדר של רון והחזיקה את ידו של הארי.
"כן ג'יני, לרון אין בעיה שאנחנו נהיה חברים..." השיב הארי בחיוך כל כך רחב שהוא התפעל שהלחיים לא נקרעות לו.
"באמת? זה האח שאני אוהבת!" ג'יני אמרה, ורצה אל אחייה. היא חיבקה אותו.
"עוד משהו ג'יני," אמר הארי, "רון והרמיוני חברים."
ג'יני קפצה משמחה וחיבקה את הרמיוני,
"אוי זה נפלא! אני כל כך מאושרת!" ג'יני צהלה וחיבקה את הרמיוני כל חמש שניות ספורות. לבסוף הרמיוני הצליחה לנער את ג'יני מעלייה (עם לחיים ורודות) , ואמרה, "טוב אני חושבת שאני אלך לישון..." 
"הארי, אכפת לך אם הרמיוני תישן פה?" שאל רון.
"לא, ממש לא, ואני אשן ליד ג'יני, זה בסדר?" שאל הארי. הוא ציפה ל - 'לא' שמעולם לא הגיע.
"כן, מצויין!" אמרה ג'יני, "טוב... אז לילה טוב." היא אמרה. הארי משך את ג'יני החוצה מהחדר. הוא היה מאושר, לא רק מהעובדה שהוא ישן ליד ג'יני, אלא בגלל שזה פשוט יום נפלא: ג'יני הגיע. ואין יום מופלא ללא ג'יני בעיניו.
"אוי, הארי," נאנחה ג'יני. "אני אומרת לך, אם רון לא היה מתיישב לידך ברכבת האקספרס כשהייתם בני 11, אני חושבת שעוד הייתי יוצאת עם דין. איכס."
הארי הצטמרר.
הם נכנסו לחדרה של ג'יני.
ג'יני התקלחה. הארי היה חייב להודות שהשירה של ג'יני במקלחת לא משהו מיוחד ("'לא משהו מיוחד'?! היא שרה כמו קרפדה עם צרידות!" התלונן רון) , אבל הוא הסתדר עם זה ונכנס גם הוא אחרייה.
הארי וג'יני נכנסו למיטתם.
לרגע הם פשוט שכבו מחובקים ומכורבלים, עושים את כל המאמץ כדי להישאר קרובים.
הארי הרים את ראשה של ג'יני עם אצבעו, והשניים הביטו בעיניים של אחד השני.
בסופו של דבר ג'יני שברה את המתח, והיא נתנה לו נשיקה קלה על השפתיים. הוא צחקק.
הארי לחש לג'יני, "ג'יני, מעולם לא היה לי יום מאושר יותר מניצחון נגד סלית'רין בקווידיץ'."  
ג'יני צחקקה בהנאה ונאנחה, "גם לי,הארי. גם לי."
"לילה טוב." בירכה ג'יני בפיהוק.
"לילה טוב." הארי וג'יני נרדמו חבוקים. 
זה היה היום המאושר ביותר שהיה להם פעם, עד ש -
"חרררר..." הארי וג'יני קפצו יחד מהנחירה של רון, ואז התפקעו מצחוק.
הם חזרו לישון, מדי פעם פולטים צחקוק, אבל בסופו של דבר הם נרדמו. תגובות !!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!  אוהבת אותכם אנשות ואנשים!  

הפרק הקודם		הפרק הבא