הסוד של הארי

אביו של הארי שומר בתוך גופו של הארי סוד, הארי לא יודע את הסוד והוא ידע אותו רק אם יטילו עליו כישוף נגד,מה יקרה עם הסוד?

כותב: or.barkai999222
הגולש כתב 4 פאנפיקים.

פרק מספר 2 - צפיות: 6071

(4.667) 3 דירגו

פרק:

דירוג הפאנפיק: G - פאנדום: הארי פוטר - זאנר: מתח - שיפ: 2 זוגות - פורסם ב: 01.09.2012 - עודכן: 23.03.2013

המלץ!

ID : 3409

גופן: Verdana Arial Tahoma מרווח: + - גודל טקסט: + -

הפאנפיק ננטש

הארי לפתע הרגיש בחילה, בתנו כאילו עלתה לגרונו והוא רצה להקיא. "סליחה" הוא מלמל בקושי ורץ אל שרותי הבנים עם שפתיו מהודקות היטב.

הארי פתח את פיו אל מול הכיור והתכונן לשטף של קיא מגעיל ומלא בירצפת. הוא הרגיש כאילו מישהו בעט בבטנו וכל תוכנה עלה לפיו. שום דבר לא יצא מפיו הפתוח לרווחה.

הארי השתעל והתעטש וירק והרגיש זוועה. דבר אחד הוא ידע מכל האירוע הזה וזה את הסוד, הארי הרגיש את הסוד עובר בעורקיו אל המוח.

הוא נשען על הכיור כשראשו למטה והביט בנעליו השחורות. כשלפתע כאב חד עבר בצלקתו והוא התעלף על הריצפה המטונפת.

כעבור 10 דקות נוויל התחיל לדאוג הוא רץ אל שרותי הבנים עבר דרך הדלת והשאיר אותה מתנדנדת על צירה.

נוויל הביט בפה פעור בהארי ששכב מעולף על הריצפה, "הארי, הארי" יבב נוויל וקרע ברך לצידו של הארי. "מה קרה" הוא מילמל.

נוויל הזיז את ראשו של הארי מצד לצד במאמץ להעיר אותו, הוא סטר בעדינות על פניו והשפריץ עליו מים מהברז אך הכל לשווא.

הארי לא זז לא פקח עיניו ובטח שלא קם, נוויל לא ידע מה לעשות, הוא אימץ את כל כוחותיו והרים את הארי בשתי ידיו מהריצפה.

הם יצאו משירותי הבנים כשנוויל אוחז את הארי בידיו ונוויל התחיל לקרוא "מישהו כאן רופא, מישהו יודע לרפא." הוא עבר בין השולחנות מחזיק את הארי.

"אתה רופא?" שאל נוויל איש גבוה עם זקן עבה ומשקפיים. האיש הניע את ראשו לשלילה והביט בילד המעולף בידיו של נוויל.

"אולי אתה רופא?" שאל נוויל את האיש שישב ליד האיש הראשון. גם האיש הזה הניע את ראשו לשלילה. "אולי את?" שאל נוויל ביאוש אישה עם כובע מצחייה כחול תיק ורוד ושיער חום גולש.

"מצטערת" לחשה האישה. נוויל עמד לעבור לאחד מהשולחנות הבאים שלפתע שמע:" אולי אני יכול לעזור?!" נוויל הפנה את ראשו אל הקול זה היה ילד קטן עם שיער שחור ומשקפיים כחולים שישב ליד אמו והקשיב לכל מילה של נוויל.

"אני מקווה שאתה יודע על מה אתה מדבר" אמר נוויל ופנה אל שולחנו של הילד. "תעיף את הצלחות ואת הכוסות והכל" אמר נוויל. הילד צייט העיף את כל הדברים מהשולחן והשאיר אותו חלק ונקי.

נוויל הניח את הארי המעולף על השולחן הריק ושאל:"אז מה עושים עכשיו?" הילד הוציא מכיס מעילו שרביט ואמר:" אלקסמומבו לוקינסוקו" מיד אחרי מילים אלה הארי התחיל לנוע באי שקט על השולחן כשעיניו עדיין סגורות.

"ריפינפונס קונס" אמר הילד בשנית. הארי הפסיק לנוע באי שקט ופקח עיניו בכאב. "שלום" אמר נוויל וחייך בהקלה. "הצלת אותי" אמר הארי "תודה". "זה היה יותר הוא" ענה נוויל והצביע על הילד הקטן.

"אבל בלעדיך זה לא היה קורה" ענה הילד בחיוך. הארי לפתע נזכר בסוד הוא אימץ את מוחו ושקע בסוד בעיו רב עד שלא שמע את מילותיהם של נוויל והילד.

המשך יבוא...