אגם אפור-עבר

אז שלומות לכל הקוראים המקסימים שלי :) סליחה שלא כתבתי במשך הרבה זמן..אבל מה לעשות יש גם בצפר ומגמות וחיים אבל הנה מצאתי לכם זמן. אז אנשים בבקשה להגיב...זה לא כואב ולא עולה כסף. תהנו לכם!!

בבוקר התעוררתי כשאני לא זוכרת אפילו איך קוראים לי...מכירים את ההרגשה הזו כשאתם מתעוררים מרגישים חלשים והלב דופק מהר ואתם פשוט לא זוכרים לרגע מי אתם? אם לא כנראה שהחיים שלכם טובים... לקח הרבה זמן עד שנרדמתי אחרי שחזרתי עם הרמיוני לחדר המועדון החמים. לחשוב יותר מידי זה לא בריא. לפחות לדעתי.

אז היום אחרי ההתעוררות המוזרה הזו התלבשתי באטיות וירדתי לחדר המועדון למצוא שם את הרמיוני ורון והארי, הרמיוני ואני החלפנו חיוכים עייפים כמו מתוך שינה ורון והארי כמו מהספה ואיחלו לי בוקר טוב. איחלתי להם בחזרה כמובן וירדנו לארוחת הבוקר.

שם כבר מצאתי את רוז ולין שהתעוררו לפניי והן כבר היו פה זמן מה. התיישבתי לידן בעוד הארי רון והרמיוני התיישבו מולנו לצידם של פרד וג'ורג' והתחלתי להעמיס אוכל על הצלחת כשעיניי נפגשו שוב עם אותן העיניים שנטשתי בתחילת השנה. מייקל קורנר. הכרנו בנשף חג המולד של שנה שעברה... אני זוכרת את זה כאילו זה היה רק לפני שעה. היינו ביחד אבל זה לא היה אמיתי ושנינו ידענו זאת. הוא אהב את צ'ו ואני אהבתי את הארי וזה היה מפלט נעים כי הוא נאה וללא ספק יודע לנשק כמו שצריך, וחיבבנו זה את זו. אבל זה לא הספיק מפני שהוא החל לפתח אליי רגשות אמיתיים ואני נשארתי מאחור בכך. התעוררתי מהזיכרון כשהחבורה שמסביבי נועצת בי מבטים מגחכים והרמיוני חייכה ושאלה בקלילות "על מה את חושבת בצורה מעמיקה כל כך ג'ין?"

יכולתי להרגיש איך הסומק מטפס על לחיי והשבתי במהירות "לא משהו שצריך להטריד אותכם".

הם הסתכלו בי במבטים מלאי אכזבה למשמע התשובה היבשה אבל זה לא כל כך עניין אותי כי משהו אחר הטריד אותי עכשיו...

בעודי משחקת עם האוכל שמונח על צלחתי בהיסח הדעת שמתי לב לפתע שאני עדין חושבת עליו.'יכול להיות שאני מתגעגעת אליו?' הופתעתי מעצמי.

הארי רון והרמיוני נפרדו ממני ויצאו מן האולם ורוז ולין כמה דקות אחריהם משאירים אותי לבדי במחשבותי שהיו כעט היו אפילו יותר רבות ממה שהתרחש בגולגולתי בבוקר.

בעודי מהרהרת באיך זה יתכן שאני חושבת על קורנר עדיין, הרגשתי יד חמימה ועדינה תופסת את מקומה על כתפי. הרמתי את הראש להתבונן בו. ידעתי שזה יבוא מתי שהוא מפני שלא דיברנו מאז אמרתי לו שזה לא מתאים לי יותר והשארתי אותו מאחור עם ליבו השבור. התבוננתי בו גם בעודו מתיישב לידי באיטיות מה, ואז שמתי לב איך אני שוקעת בעיניו העמוקות, ופתאום חולפת בי צמרמורת עדינה כשאני שומעת את קולו,'מה?זה בכלל אפשרי שאני מפתחת ככה רגש למישהו מלבד הארי? זה בטח סתם שטויות' התנערתי מהמחשבות כשנזכרתי ממה הצתמררתי...

"שלום ג'יני" הוא אמר, מחייך אליי את חיוכו המתוק.

"שלום מייקל" עניתי בזריזות.

"מה שלומך?לא דיברנו מאז נפרדנו..." הוא אמר, "כן נכון, שלומי טוב ומה שלומך?" שאלתי, "טוב גם כן".שתקנו.

"ג'יני תראי אני מצטער אם גרמתי לך לחוש שלא בנוח..." הוא אמר בקולו המתנצל ששוב העביר בי את אותה הצמרמורת. "אם כבר אני מצטערת מייקל, לא הייתי צריכה פשוט לעזוב אותך רק מפני שהייתי כה פחדנית". "פחדנית?את?אחת הבנות האמיצות בכל הוגוורטס קראה לעצמה עכשיו פחדנית?איך זה יתכן?" שאל מייקל בחיוך מתפס על פניו. אך בטרם הספקתי לענות בעודי מציצה בשעוני בהיסח הדעת שמתי לב לשעה. התנצלתי במהירות ומייקל הציע שנמשיך את הדיון בספרייה מאוחר יותר, מפני שלשנינו צפויות שעתיים חופשיות.

הסכמתי, עדין לא ברור לי למה, אבל מצד שני גם למה לא?...

הפרק הקודם		הפרק הבא