מאלף הדרקון

פרק 2: המזימה

הארי לא יכול היה להאמין למשמע אוזניו. מה אמר עכשיו מאלפוי? החבר שלו? אין סיכוי. הארי עמד לפתוח את פיו כדי להתנגד אבל בדיוק אז דראקו המשיך לדבר.

"רואה אבא, בגלל זה לא יכולתי לספר לך מי החבר שלי, כי זה הארי פוטר! ועכשיו אתה רואה למה אני לא יכול להינשא לפנסי, אני מאוהב בילד שנשאר בחיים!"

הארי כמעט צחק בקול, אבל עצר את עצמו. זו הייתה סיטואציה מעניינת בהחלט. הוא ידע שדראקו היה גיי, כולם ידעו, והוא לא האשים את דראקו על כך שלא רצה להינשא לפנסי. הוא הסתכל על דראקו, תוהה למה לעזאזל הוא חשב שהוא יעזור לו עם הסיפור המטורף הזה שלו.
ואז הוא הסתכל בעיניו של דראקו.
הן היו מעבר לנואשות. דראקו התחנן להארי שיעזור לו. בחשאי, הארי נאנח, בגלל שידע שהוא באמת עמד לזרום עם הסיפור המטורף של דראקו. הוא היה יותר מידי גריפינדורי לטובתו שלו לפעמים.

"האם זה נכון, פוטר?" קולו של לוציוס היה רך, אבל המבט בעיניו הביע רצח טהור. לוציוס שנא את הארי מאז התקרית עם דובי בשנתו השנייה של הארי, ושנאתו התעצמה כל פעם שהארי הביס את וולדמורט. הארי, מצידו, גם כן שנא את לוציוס, עד כדי כך שבקושי היה יכול לעמוד בעובדה שהוא לידו. הוא עמד לומר משהו פוגעני, ואז ההבנה הכתה בו.

לוציוס היה זועם לגמרי בחושבו על הרעיון שהארי יצא עם בנו. מעוצבן לגמרי. ואם היה משהו שהארי פוטר אהב לעשות, זה היה לעצבן את לוציוס מאלפוי. החלק הסלית'ריני בתוכו.

"הו, כן, זה נכון, מאלפוי." הארי חייך אל לוציוס, עוטף את מותניו של דראקו עם מותניו ומושך אותו קרוב. "הבן שלך ואני מאוהבים בצורה כנה ועמוקה."

דראקו שיחרר נשיפה קטנה וכמעט בלתי נראת של הקלה, כשהבין שהארי משתף איתו פעולה. ואז הוא הביט על פניו של הארי, והחל להיות מעט עצבני. להארי היה ניצוץ זדוני בעיניו הירוקות.

הארי המשיך לדבר. "אתה רואה, דראקו בא אלי בתחילת השנה והתוודה על הכל. איך שהוא תמיד היה מאוהב בי אבל לעולם לא חשב שאחזיר לו אהבה, איך שכל ההתנהגות שלו אלי הייתה ניסיון נואש להשיג את תשומת ליבי. הוא היה פשוט כל כך כן בצורה שובת לב וחמודה, איך יכולתי לא לסלוח לו על הכל ולהתאהב בו בטירוף?"

הארי נהנה  מההשפעות של מילותיו על לוציוס מאלפוי. לוציוס לא אהב לשמוע את בנו מתואר כחמוד או שובה לב. אם הוא היה מעוצבן לפני כן, זה היה כלום לעומת עכשיו.

"דראקו?" בתוך המילה הייתה אזהרה נסתרת, ולוציוס הביט בבנו, וכעסו היה כאילו כתוב על פניו בטוש שחור ובלתי מחיק. דראקו בלע רוק, אבל זו הייתה ההזדמנות שלו להיחלץ מנישואיו עם פנסי.

"כן, אבא, זה נכון, אני.... רציתי אותו" דראקו התפלל שפוטר פשוט ישתוק עכשיו וישתף בעולה,אבל הארי נהנה יותר מידי ולא רצה להפסיק את הכיף.

"הו, דראקו, חמודי, אל תצטנע. לוציוס, הבן שלך כל כך רומנטיקן, תמיד מביא לי פרחים שולח לי פתקים סודיים, נפגש איתי במגדל גריפינדור  -"
"פוטר, תשתוק עכשיו!" לחש דראקו.לוציוס היה יותר ממוכן להרוג. הארי רק חייך.
"אבא אני יודע שקשה להאמין אבל פוט- הארי עושה אותי.... שמח. ו... אני רוצה להיות איתו..."

לוציוס הביט בבנו בזהירות, מנסה להחליט אם הוא דובר אמת.

"בסדר דראקו, אם אתה באמת מאוהב עם פוטר כאן, אני לא אכריח אותך להתחתן עם פנסי." דראקו נשף בהקלה. "אבל," וכאן דראקו נראה שוב מבועת לגמרי, "אני לא משוכנע לגמרי שאתה אומר לי את האמת, אז אני אעשה איתך עסקה. אם אתה ופוטר עדיין יוצאים בסוף השנה, רק אז אתה לא תתחתן עם פנסי. ובינתיים, אתה ופוטר תצאו מהארון לפני כל בית הספר – אחרי הכל, אין צורך להשאיר את זה בסוד עכשיו כשאני יודע , נכון?"

דראקו בלע רוק שוב, לוציוס המשיך "וכך אוכל לדעת אם תיפרדו. ודראקו, זכור את דבריי, אם תיפרדו, אתה תינשא לפנסי וזה סופי. מובן?"

דראקו נשם נשימה ארוכה והביט בהארי,עיניו מתחננות,פעם אחת אחרונה. הארי, מצידו, רק גילגל את עיניו והנהן. דראקו היה יכול לנשק אותו באותו רגע – שם דבר לה השתווה ללהינשא לפנסי פרקינסון. דראקו הביט באביו.

"מובן." הקול הצועק בראשו פאק פאק פאק נמוג בהדרגה, ודראקו נשם בחופשיות. הוא לא היה יכול להאמין שיצא מזה. כמובן שהיה צריך להעמיד פנים שהוא יוצא עם פוטר במשך כמה חודשים, אבל בהשוואה לחיים שלמים נשוי לפנסי, דראקו היה בוחר בהארי כל יום.

"ואתה,פוטר" אתה מבין את התנאים של ההסכם?" לוציוס הביט בהארי בבוז. הארי אפילו לא עיוות את פניו.

"הו, אני לעולם לא אפרד מדראקו , הוא פשוט יותר מידי טוב במיטה."

בנקודה זו, 2 מאלפויים נחנקו קלות וירו בהארי 2 מבטי מוות. בדרך כלל אחד מספיק כדי לשלוח אדם רגיל בורח הרחק, עם הזנב בין הרגליים, אבל, למזלו, הארי לא היה מה שאפשר לכנות "אדם רגיל"

"אז נלכה לאולם הגדול?אני פשוט מת לספר לכולם את החדשות הטובות!" אמר הארי בשמחה, וגרר את דראקו מחוץ לחדר עם ידו,עם לוציוס מאחוריהם, מקלל בחשאי.

הארי ודראקו הלכו לכיוון האולם הגדול, יד ביד, עם לוציוס מאחוריהם, אך מחוץ לטווח שמיעה. לוקח את ההזדמנות לדבר בפרטיות להארי, דראקו נשען לכיוונו ולחש לו.

"תסתכל, פוטר, אני מעריך את מה שאתה עושה למעני, אבל האם סיימת להשפיל אותי?"
הארי הביט בדראקו עם עיניים תמימות וגדולות באופן מגוחך. "הו, מאלפוי, למה אתה מתכוון?"
"אתה יודע בדיוק למה אני מתכוון! פאק!" דראקו לחש בכעס קל באוזנו.
"מאלפוי, שפה!" הארי לא היה יכול לעצור את הגיחוך שעלה בו. מאלפוי נתן לו מבט רצחני, והמשיך,
"תפסיק להמציא את כל הדברים האלה עלי. אבא שלי עומד להרוג אותך!"
הארי רק חייך ואמר בסרקזם* "הווו, אני כל כך מפחד. אני ממש רועד."

דראקו שלח להארי את אחד ממבטי המוות שלו, אבל בסודיות (למרות שלעולם לא יודה בזה) הוא התרשם.זה היה ברור שהארי לא פחד מאביו."אולי הוא אמיץ יותר משחשבתי" חשב דראקו לעצמו, ואז העלים במהירות את ההערה הלא מעליבה. הוא הפנה את תשומת ליבו בחזרה לעניין שהיה על הכף.

"פוטר, תקשיב, אם אתה יודע מה טוב לך, אתה תפסיק להביך רותי, ברור לך?" דראקו קיווה שהמסר עבר. הארי רק הביט בו בספקנות.

"אוקיי, מאלפוי, דבר ראשון, אתה ממש לא בעמדה שאתה יכול לאיים עליי, נכון?, אתה הוא זה שצריך עזרה, לא הפוך. ודבר שני," וכאן קיבל הארי את הניצוץ הזדוני הזה בעיניו שגרם לדראקו להיות עצבני לעזאזל, " אני אפילו לא התחלתי להביך אותך." ובנימה זו הם הלכו לתוך האולם הגדול, עדיין מחזיקים ידיים, ודראקו היה מאוד, מאוד מפחד.

אנשים בבקשה תגיבו, הארות הערות וכו', אני לא מהאלה שעושים תנאים אבל זה ממש חשוב לי...
ועוד משו, מעכשיו הפרקים יהיו יותר ויותר ארוכים, אז אני אעלה פעם בשבוע ,שבוע וחצי...

*סרקזם = ציניות

הפרק הקודם		הפרק הבא