עתידנו

פרק מנקודת מבטה של הרמיוני:

אמא צרחה. פיו של אבי היה פעור. הקפה ששתתה אמא לפני כן "יצא" לה מהפה בצורה מסודרת על השולחן.

אני רק מחייכת, וגם רון בהלם. הוא לא ידע.

"איך זה שלא סיפרת לי את זה קודם? " שואל רון.

"זה היה רק לפני שבועיים – "

"הרמי, מתוקה, שבועיים זה המון זמן! " אומר רון. "אני הולך להיות אבא!"

"אני הולכת להיות סבתא!"

"אני הולך להיות סבא!"

"אבל, הרמיוני... גיל 22 זה לא קצת מוקדם מדי?" שואל אבי.

"לא, " אומרת אמא. "נו, רוג'ר. "

"אבא, אל תבאס. "

רון מחייך.

"אתם צריכים את הזמן שלכם, מתוקים. אנחנו נלך לנו," אומרת אמא.

"אנחנו נלך למלון," אומר אבא. "אתם יודעים, נחפש לכם דירה. "

הם נשקו לי ועזבו את הבית.

ואז רון הסתער עליי בנישוקים, עוצר לרגע ושואל את שאלתו.

"בן או בת?"

"הפתעה, רונלד."

"אני שונא אותך," אומר בציניות.

"אני שונאת אותך יותר. "

ואנחנו מתנשקים. הנשיקה מובילה אל הקיר, מתעמקת יותר ויותר.   אני כורכת את זרועותיי סביב צווארו וידיו מונחות בזהירות וברכות על מותניי, כאילו ממתינות לרגע הנכון כדי לנוע מעלה או מטה. הלב שלי דופק במהירות... הוא בטוח מרגיש את פעימות הלב הרועמות, הגוף שלו כל-כך קרוב לשלו. הוא מושך אותי אפילו יותר קרוב והנשיקה הופכת ליותר תשוקתית מקודם. אצבעותיי משוטטות בשיערו הג'ינג'י. ואז אבא נכנס. הוא רותח. אמא מאחוריו, מחייכת.

"המפתח, הרמיוני." אומר אבא בעצבנות, ושולח אל רון מבט מאיים. הוא משתתק, ואבא הולך עם המפתח.

הם סוגרים את הדלת ונועלים אותה.

"אוקיי." אני אומרת במבוכה. שנינו מסמיקים וצוחקים.

"בוא נשחק אמת או חובה, " אומר רון ומחייך. "בגרסה שלי."

"אוקיי..." אני לא יודעת למה הוא מתכוון. אני רק מביאה בקבוק בירצפת חריף מהחדר שלי.

 רון עוזר לי להתיישב על הרצפה.

"איך משחקים?"

"טוב. אם אני שואל אותך משהו, ואת עונה שעשית את זה: את צריכה לקחת שלוק מהבקבוק. אם לא עשית, את צריכה לנשק אותי, " הוא אומר.

"כמה זמן שארצה?"

"כמה זמן שתרצי." הוא מחליט. אני מסובבת את הבקבוק ראשונה. הוא מצביע עליי.

"טוב, הרמיוני גריינג'ר: האם אי פעם חשבת שתנשקי את הארי פוטר?"

"רון!"

"מה?"

"לא! איכס, לא – זאת אומרת – אתה יודע למה אני מתכוונת – רון!"

הוא צוחק. שנינו נופלים לקרקע. הוא עוזר לי לקום, ואני מנשקת אותו.

"למה זה היה?"

"לא נישקתי את הארי פוטר. " אני אומרת. הוא מחייך ואנחנו ממשיכים להתנשק. אנחנו מתנתקים וממשיכים לשחק.

"טוב, עכשיו תורי. " אומר רון. זה אומר שתורי לשאול.

"אמת או חובה?"

"ברור שאמת. " הוא אומר.

"טוב... אם לא הייתי פה, מה היית עושה?"

"כמה זמן?"

"שנתיים. " אני אומרת, מחכה לשמוע את תשובתו.

"אהה... זו שאלה מכשילה?!"

"לא, מה פתאום. נו, אני סקרנית!"

"טוב... הייתי עושה לך מסיבת חזרה."

"ומה אם מסיבת פרידה?"

"די קוויתי שתגידי שאת רוצה להיות איתי ולא עם כולם לפני שאת עוזבת לאני לא יודע לאן,"

"אז צדקת. " אני קמה, ואחריי רון.

"באמת?"

אני מנשקת אותו. ידיי כרוכות סביב צווארו וידיו בעמוד השדרה שלי.

"אתה רעב. " אני אומרת.

"ברור שאני רעב."

"אז בוא נלך לאכול."

הפרק הקודם		הפרק הבא