פלאות הקסם היהודי

בס"ד

האמת שהשם "זמזומים" בא בכלל ממקום אחר, אבל חשבתי שיהיה נחמד לדחוף אותו לכאן. יודעים מי הם הזמזומים המקוריים שעל שמם קראתי למוגלגים הישראלים? תשלחו לי ינשוף ותזכו בפרס מפנק - חרמשים או ספויילרים להמשך הפאנפיק, לבחירתכם!

מעולם לא הרסתי את אילון ועומר כי הם מעולם לא היו זוג. אתם צריכים לעשות קצת שיעורי בית ולקרוא את הפרקים הקודמים, אז מה אם יש מעל שבעים כאלה.

אז לכל הקוראים בשקיקה והמצפים לעוד, קבלו את הפרק הבא של "לכל הרוחות והשדים"! שם גאוני, בניגוד לפאנפיק המקביל לו, "הסוף!". אני חייב למצוא לו שם אחר. תציעו לי רעיון ואם אני אוהב אותו אני אגלה לכם מי הם הזמזומים המקוריים.

טוב, חפרתי די. יאללה פרק!

"תפסו אותו! תחזיק לו את היד! הוא מסוכן!"

"זה בסדר, ג'יימי, אתה יכול לעזוב אותו, מסכן הילד..."

"אוף, טוב, סליחה. אתה יודע, עד שסופסוף אנחנו עושים משהו, חשבתי לעצמי..."

"מה?"

"שנכניס קצת אקשן, אתה יודע."

"אתה צופה יותר מדי בטלוויזיה, ג'יימי."

"זאת העבודה שלי, אלכס."

"טוב, נראה לי שאנחנו קצת מפריעים לאסיר החדש שלנו, נכון?"

עומר היה מבולבל מהמקום שבו הוא נמצא. לפני רגע הוא קלט שרצח אדם חף מפשע, וגם חף מחוש הומור, ופתאום הוא יושב לו על כיסא עץ קטן, לא מסוגל להזיז את ידיו ורגליו, מולו שולחן עץ אכול תולעים, והתאורה היחידה בחדר הזה הייתה כמה נרות שריחפו להם מתחת לתקרה. במרחק מה ממנו היה מכשיר טלוויזיה מיושן שהקרין פרסומות בערוץ abc, הפסקת פרסומות שעומר היה אחראי לה.

שני האנשים שדיברו היו שני קוסמים. הם לא נראו חכמים במיוחד, והיה משהו סטריאוטיפי במקצת בעובדה שאחד מהם היה נמוך ועגלגל והשני היה צנום וגבוה, כאילו מדובר בשני נבלים חמודים מאיזו קומדיה אינפנטילית מראשית שנות האלפיים.

"שלום, אסיר חדש, מה השם שלך?" שאל אותו השמן, שכנראה היה ג'יימי.

"עומר לוי," ענה עומר, "אתם חייבים להאמין לי שהכל זה אי הבנה אחת גדולה, באמת!"

"עומר," אמר הרזה, שכנראה היה אלכס, "אתה עברת על לא מעט חוקים, כמו רצח, חשיפת נומאג'ים לעולמנו המסתורי, וכמובן השגת גבול כי מצאנו עליך דרכון ישראלי בלי חתימה אמריקאית, וגם אין לך ויזה בכלל להיות פה וגם לא גרין קארד."

"מ..מה? גרין קארד?" שאל עומר בבלבול.

"ההורים שלך, ילד?" שאל השמן.

"אימא שלי בטח בבית, יושבת ובוהה באוויר כמו שהיא עושה בכל יום, ואבא שלי... תלוי מי הוא. או שהוא מחזר אחרי אימא שלי ומרגל אחרי מה שקורה בעפלי"ם, או שהוא מפיץ אופל ורוע בעולם רק מעצם קיומו הרוחני והאפל."

אלכס וג'יימי הביטו זה בזה בבלבול.

"אנחנו נשקה אותך בווריטסרום, ילד," איים ג'יימי.

"הירגע, ג'יימי," אמר לו אלכס, "אין ספק שהילד קצת מבולבל. בכל זאת, נעלנו אותו לכיסא. וגם איך הוא הרג את דון קורי בלי שרביט?"

"עשיתי את זה עם טבעת," אמר עומר, "במקום שרביט. היא על הקמיצה שלי. רוצים לראות?"

ג'יימי התקרב לעומר בחיוך, אבל אלכס עצר אותו.

"היי, אולי זה ממולכד? עצור!" הוא פקד עליו, וחיוכו של ג'יימי נמחק.

"וריטסרום," פסק ג'יימי, "ואז נגלה מה הסיפור שלו."

"אני בכלל לא בטוח שזו הסמכות שלנו לחקור אותו," אמר אלכס, "אנחנו שני זוטרים, בעוד מה שעומר לוי עשה זה אסון לאומי. בטח נשיאת קונגרס הקסמים כבר מעורבת בעניין."

"למען האמת," נשמע קול נשי עמוק שגרם לאלכס וג'יימי לקפוא במקומם, "לנשיאה יש דברים חשובים יותר מזה, תתפלאו. שלחו אותי להיות אחראית על עומר לוי."

מדלת שהייתה מאחורי עומר נכנסה לחדר אישה עם שיער שחור וארוך, גלימה הדוקה עד הברכיים, עור חיוור ועקבים גבוהים במיוחד. היא נראתה כמו שילוב בין עיתונאית חמורת סבר לפוליטיקאית מתחכמת.

"ומי את?" שאל ג'יימי בזלזול. אלכס החיוור מירפק אותו בעדינות.

"גברת קראון!" אמר אלכס, "איזו הפתעה!"

ג'יימי השתתק. הוא הביט בגברת קראון והצביע עליה בדממה, מחרחר. ואז הוא הביט באלכס.

"כן, ג'יימס האזי, זו אני," אמרה גברת קראון. עומר לא ידע מי זאת גברת קראון או למה ג'יימי ואלכס כל כך חוששים מפניה, אבל משהו בחזות שלה גרם לו לחשוש.

"השאירו את המחבל לי, תחת טיפולי," היא אמרה, "צאו מכאן."

מחבל? אז זה מה שהוא עכשיו? עומר בלע רוק. הוא לא רצה להיות מחבל. הוא רק רצה למצוא את רומי...

אחרי שג'יימי ואלכס יצאו, גברת קראון כיבתה את הטלוויזיה בהינף שרביט והביטה בעומר. מה שהפריע לו במראה החיצוני שלה לא היה האף הסולד, הגבות הדקיקות, האיפור שגרם לה להיראות כמו שחקנית הוליוודית או הסנטר המחודד, אלא העיניים הירוקות והחודרות שלה היו אלה שגרמו לו לאי נוחות מסויימת.

היא עדיין אחזה את שרביטה ביד, לא מורידה מעומר את העיניים. שפתיה נעו אך קולה לא נשמע, וידה האוחזת את השרביט רעדה. עומר הרגיש את המוח שלו נכבה, משום מה. הוא הרגיש כל כך חשוף... מה הגברת קראון הזאת עושה?

לאחר שהיא סיימה לעמוד מולו ולמלמל היא דיברה.

"אני האנה קראון, ראשת מדור הפלילים והתובעת הפדראלית של ארה"ב הקסומה," היא אמרה, "ואתה חשפת את עולם הקוסמים לכל העולם הרגע."

"אי אפשר להשכיח את זה מכולם? כמו בסרט ההוא, 'חיות הפלא והיכן למצוא אותן'?"

האנה קראון חייכה. "חמוד אתה, כאן לא מדובר בניו יורק אלא בכל העולם. האירועים שקרו בסרט ההוא היו לפני מאה שנה. יש הבדל בין להוריד גשם בניו יורק לבין להוריד גשם בכל העולם."

"אז מה נעשה? הקוסמים נחשפו?" שאל עומר.

"לא, אל תדאג, אפשר להסתיר את זה," אמרה האנה, "ועל זה בדיוק עובדים מיטב אנשינו. אבל זה לא אומר שתיחלץ ממה שעשית ללא עונש, ויהיה עונש חמור."

"עונש מוות?" שאל עומר בתוכחה, "ואז אני אלך למקום שבו נמצאים כל עובדי הביוב... למה בכלל יש סוהרסנים בביוב?"

"זה גם מה שאנחנו מנסים לברר, עומר, ואני רואה שזה מטריד אותך. קראתי את המחשבות שלך עכשיו וראיתי שרצחת את דון קורי כי חשבת שהוא קורי-דון. תוכל להסביר לי מה זה אומר? מי זה קורידון?"

"אם את מסוגלת לקרוא מחשבות אז את יכולה גם לקרוא את זה, לא?" שאל אותה עומר.

האנה הנידה בראשה. "כאילו הקורידון הזה הוא יישות חזקה המסוגלת למנוע מאנשים לחשוב עליה," אמרה האנה, "יש בו משהו אפל."

"זה כי הוא..." החל עומר לומר, ואז השתתק. זה הולך להישמע מונפץ לחלוטין.

"כן, דבר אליי, אם תאמר משהו טוב אולי אני אצליח לסדר לך איזו עסקת טיעון," היא אמרה. עומר לא ידע מה זה עסקת טיעון וגם לא התחשק לו לדעת. הוא הרגיש כמו עבריין, מה שהיה נכון. פתאום הוא כל כך התבייש בכיפה שעל ראשו ובשרשרת שעל צווארו.

"איך עשית את זה בלי שרביט?" היא שאלה.

"הטבעת," ענה לה עומר, "זה במקום שרביט."

"טבעת?" היא התפעלה, "זה מה שיש אצלכם בישראל? באמת? כשנפגשתי עם שר הקסמים שלכם היה לו שרביט."

"כי זה חדש," ענה עומר, "קיבלנו טבעות רק אני ועוד כמה אנשים."

"באמת? מה קרה שאתם כאלה יחידי סגולה?" שאלה האנה קראון.

"פשוט עשינו כישוף זימון, 'אציו טבעת', את יודעת, והטבעת כבר הגיעה," ענה עומר.

"ומי לימד אתכם את זה?" היא שאלה.

"האמת שדי גילינו את זה לבד, איבדנו את השרביטים שלנו, וניסינו לזמן אותם, ובמקום שרביט הגיעה טבעת."

"אה," אמרה האנה קראון בחוסר אמון, "עשיתם כישוף בלי שרביט."

"כן, אנחנו לא הראשונים שעושים את זה, את יודעת," ענה לה עומר.

"כן, אני מניחה שאתה צודק," היא ענתה. היא כיוונה את שרביטה לעומר ומלמלה משהו.

"אתה לא ממולכד," היא אמרה, ניגשה לעומר ולקחה את הטבעת שלו. עומר היה כבול לכיסא בקללת נעילת גוף והוא לא יכול היה להתנגד.

"מעניין," היא אמרה ובחנה את הטבעת אל מול האור, "אני אקח את זה לבדיקת מעבדה. איך בכלל איבדתם את השרביטים שלכם?"

"אני אישית איבדתי את שלי כשהוא נפל לים," אמר עומר.

"באמת?" התפלאה האנה קראון, "איך הוא הגיע לים?"

זה רק הוא או שהאנה קראון דווקא לא כזו מפחידה כמו שהיא הייתה קודם לכן?

"הפילו לי אותו לים," הוא ענה.

"מי עשה לך את זה? זה דבר כל כך נורא!" היא אמרה בטון ספק-מורתי-ספק-אימהי.

"איזו אישה אחת," הוא אמר, "אישה שהיא..."

האנה קראון לא אמרה דבר. היא הביטה בו ונתנה לו את הזמן שלו לסיים את המשפט. אמריקאים רבים לא אהבו את מה שעסקו בו, אבל האנה קראון שמחה ללכת לעבודה בכל בוקר (או לילה, במקרה הזה). איכשהו החקירות שלה היו כל כך קלילות ומהירות, הנחקרים שיתפו איתה פעולה ולא שיקרו. והיא אפילו לא הייתה צריכה וריטסרום כדי לגלות שהם דוברים אמת. היא הייתה מוכשרת יותר מג'יימי ואלכס.

"קוראים לה נעמה," אמר עומר, "והיא רצתה לעזור, באמת שהיא רצתה לעזור. אבל היא לא יכולה."

"אוי, למה?" שאלה האנה בכאב, "זה נוראי לשמוע על אנשים שרוצים לעזור אבל לא יכולים."

"בכל פעם שהיא ניסתה לעזור, היא רק הזיקה לנו," ענה עומר, "והיה לה כל כך הרבה רצון טוב... ואני, כמו אידיוט, התעצבנתי עליה. שנאתי אותה. זה לא מגיע לה. היא הייתה כל כך אימהית, כל כך טובה..."

"ואז היא העיפה לך את השרביט?" שאלה האנה קראון.

"מה? לא!" ענה עומר, "זה דווקא קרה יחסית בהתחלה, כשהיא פגשה אותי בפעם הראשונה על הסירה שלה. איימתי עליה בשרביט ואז היא זרקה אותו לים, והביאה לי את הטבעת שלה במקום."

"רגע, רגע, אני לא מבינה," אמרה האנה קראון לאט והתיישבה מולו בכיסא שזימנה באמצעות שרביטה, "למה איימת עליה בשרביט? ואיך היא הסתדרה בלי נשק אם היא הביאה לך את הטבעת שלה?"

"הרגשתי מאויים ברגע שהגעתי לסירה שלה. היא התנהגה כאילו היא מכירה אותי, מה שנכון, אבל אני לא זכרתי אותה."

"איך הגעת לשם בכלל?" האנה קראון שאלה.

"היא אספה אותי. עליתי מהים," ענה עומר.

"מה זאת אומרת עלית מהים?"

"נפלתי לים, ואז עליתי ממנו," ענה עומר.

"איך נפלת לים?" היא שאלה, "ואיך עלית?"

"כי הגיע... הוא, והוא הפיל אותי לים, כשהיינו על השטיח, ואז בתוך היום פגשתי את שרו של ים שהעלה אותי מהים ונחתתי בסירה שלה," אמר עומר, "והיא לא צריכה טבעת כי היא... היא כמו ההוא שהפיל אותי לים."

"יש משהו שאתה לא מספר לי," האנה קראון נעמדה והחלה ללכת לאורך החדר, "יש את נעמה, שמשום מה לא צריכה נשק והביאה לך את הטבעת שלה, ויש את 'ההוא' שזרק אותך לים כשהיית על... ובכן, על שטיח. ויש לשניהם משהו משותף שאתה לא מספר לי. חבל, זה יכול לעזור לך. האם הם קשורים לקורידון?"

"גאד, את טובה," מלמל עומר. האנה קראון המוחמאת חייכה לעצמה. היא כבר נתקלה במקרים קשים יותר מעומר.

ההוא שהפיל אותי מהשטיח לים הוא אבא שלי. כלומר, יכול להיות שהוא אבא שלי, אני לא יודע."

"יכול להיות שהוא אבא שלך..." האנה קראון אמרה בהרהור, ממשיכה לצעוד הלוך ושוב. מבטה טמון ברצפה והיא שפשפה את סנטרה בדאגה, "מה זה אומר? או שהוא אבא שלך, או שלא!"

"אבל אף אחד לא יודע אם אימא שלי הייתה בהריון ממנו או מישראל רהב," ענה עומר.

"או, על ישראל רהב שמעתי. הוא עבד עם שמעון פרס, נכון?" שאלה האנה קראון.

"אממ... בין היתר," ענה עומר, "הוא עשה כל מיני דברים. הוא הקים את עפלי"ם."

"כן, את עפלי"ם אני מכירה," ענתה האנה קראון, "אבל ישראל רהב הוא ממש זקן, איך זה יכול להיות?"

"אימא שלי הייתה.. אממ... סוג של קפואה, במשך כמה עשרות שנים, שבכל הזמן הזה היא הייתה בהריון איתי. אנחנו לא יודעים אם ההריון התחיל לפני שהיא הוקפאה או בזמן שהיא הוקפאה."

"ובזמן שהיא הוקפאה היא הייתה יכולה להיות בהריון רק מאותו 'הוא', נכון?" שאלה האנה קראון.

"טוב, אני ממש לא מרגיש בנוח לדבר על זה," אמר עומר פתאום.

"חכה פה רגע," אמרה האנה קראון ויצאה משם. לעומר לא הייתה ברירה אחרת חוץ מלחכות, הוא הרי לא יכול היה לזוז.

עומר התעורר במיטה רכה ונעימה, לבוש פיג'מה לבנה ומלטפת. הוא היה במקום שנראה כמו חדר בבית מלון. מולו הייתה טלוויזיה כבויה, מטבחון קטן היה לידו יחד עם מיני-מקרר וכספת, וחדר עם שירותים ומקלחת היה לידו. בדיוק אז הוא הבין שהוא לא ישן מאז שנפל בפעם השנייה לים, וזה מרגיש כל כך מזמן... הוא גם היה נקי, ולא עלתה ממנו צחנת ביוב. הוא כנראה נקדם בזמן שחיכה להאנה קראון, כי זה הדבר האחרון שהוא זוכר.

הוא לא הספיק להסיר מעליו את השמיכה, וכבר דלת החדר נפתחה.

"הוא התעורר עכשיו," אמרה האנה קראון שעמדה בפתח החדר לדמות כלשהיא שעמדה לצידה, ועומר לא הצליח לראות אותה כי היא לא עמדה מול הדלת.

"בוקר טוב, עומר," אמרה האנה קראון, "נרדמת בזמן שחיכית שאשוב, ולכן אתה לא מעודכן. אמנם אני תובעת פדרלית, אבל לאחר שסיפרת לי את סיפורך עזבתי את החקירה וניגשתי לחפש אחר אשתו של ישראל רהב, כי משום מה סירבת לספר לי על המשותף לנעמה, קורידון ו'הוא'. אז ערכתי חיפוש קטם בארכיונים וגיליתי שגולדי רבין, אמא שלך, השקיעה את מיטב מאמציה להיעלם, אבל אנחנו כאן יודעים כמעט הכל. לכן גילינו שהמשותף לשלושתם הוא שהם שדים, עומר, וייתכן שהם מסתובבים כאן בינינו. אז ניגשתי למומחית השדים שלנו ושוחחתי איתה. היא הסבירה לי על טיבם של נעמה, קורידון, ו'ההוא' שהתגלה כאשמדאי. בניתיים התנהל המשפפט שלך, ואני זיכתי אותך מכל האישומים בטענה לערעור נפשי מצידך, הרי אף אדם לא יכול להיות מיושב בדעתו לאחר שחווה את ייסוריהם של קורידון, נעמה ואשמדאי. לכן רצית להרוג את דון קורי ולכן חשבת שהוא קורידון."

"אז בעצם אני משוגע?" שאל עומר.

"בזמן שנרדמת, דאגנו לרחוץ אותך ולהעביר אותך למקום יותר נוח לשינה, בהתאם למישהו שחווה את ייסורי השדים," התעלמה האנה קראון, "אבל אני יודעת מעט מאוד על השדים ולכן, למרות הנכונות שאני מראה מצידי לסייע לך, אני לא יכולה לעשות דבר מלבד להכיר לך את מומחית השדים שלנו שאיתה שוחחתי עליך ועל סיפורך."

"יש לכם מומחית שדים?" שאל עומר בזלזול, "מה היא כבר יכולה לעשות?"

"היא הבת של מחבר רב המכר 'שיחותיי עם שדים'," ענתה האנה קראון, ואז פנתה לדמות שעמדה לצידה.

"את יכולה להיכנס," היא אמרה לה.

לתוך חדר המלון של עומר נכנסה הבחורה שהוציאה אותו מהביוב. שיערה הבלונדיני הפזור והמשקפיים עבות המסגרת שלה מעולם אל נראו מנחמות יותר.

"את?" הוא שאל את הבחורה ההיא, "למה לא אמרת כלום כשפגשת אותי?"

"רגע, כבר נפגשתם?" שאלה האנה קראון.

"כן, גברת קראון, תודה," הבחורה הבלונדינית ענתה. "כמובן שזיהיתי אותך בתוכנית של דון קורי ולכן לא ייחסתי לך רצינות כלשהי, אבל אני מבינה שתאה מסובך במשהו גדול יותר."

"את המומחית לשדים?" המשיך עומר להתפלא.

"אני מבינה שעדיין לא הכרנו רשמית," אמרה הבחורה והושיטה את ידה לעומר שיילחץ אותה, "קוראים לי רייצ'ל לוקהארט, ואני המומחית מטעם קונגרס הקסמים האמריקאי לשדים."

"הבת של גילדרוי לוקהארט בעצמו," ציינה האנה קראון בגאווה. עומר שמע על לוקהארט ומעלליו השונים, ולא הבין מה יש להתגאות בכך. הוא רק קיווה שהבת שלו באמת מומחית לשדים ולא רק לקסמי זיכרון.

הפרק הקודם		הפרק הבא