הנהר והעפרוני

קיירה סיימה את ארוחתה ומילמלה לעצמה מנגינת ניקיון חדשה, אבל אז הגיעה מרי לואיז והעירה אותה מחלומותיה.

"קיירה,יקירה, אני מצטערת מאוד אך את תיאלצי לעבור חדר" אמרה מרי לואיז בצער, קיירה אומנם הייתה מעט משונה אך היא חיבבה אותה מאוד וחשבה שיש לה את הקול היפה ביותר אי פעם.

"באמת?" נאנחה קיירה.

"אכן כן,יקירה, אני מתנצלת" 

"מי יהיו השותפים החדשים שלי,מיס?" שאלה קיירה בתקווה.

"למען האמת, זה שותף" אמרה מרי לואיז והתנדנדה על עקביה בחוסר נוחות, "זהו טום רידל."

באופן כמעט מתבקש, קיירה סובבה את ראשה לכיוון טום וראתה אותו חותך בריכוז מופתי את החביתה שלו, אפילו לא מתפתה ללעוג לחבורת הנערים שחלק עימם את שולחנו.

"טום רידל?"

"כן,יקירה, זה החדר היחיד שנותר פנוי" אמרה העלמה והסתלקה לעבר המטבח.

טום רידל לא התסדר עם אף ילד בבית היתומים וכל שותף שהיה לו אי פעם לחדר התחנן לעבור בדרך כלל אחרי שבוע כשאינספור סיפורי אימה בפיו, בגדים שנעלמו, דובי הרוס, סדינים מקומטים, ושברי זכוכיות בנעליים. אשמתו של טום מעולם לא הוכחה, אולי בגלל שאיכשהו תמיד שיכנע את עלמות בית היתומים שאין לו דבר וחצי דבר למקרים הללו.



קיירה קמה ממקומה והחלה לעלות במדרגות העץ אל החדר הישן שלה.

החפצים שלה כללו כמה שמלות יומיות, שמלה חגיגית אחת, נעלי לכה שחורות,מברשת שיער מעץ, מעיל שמלות חורפיות וכו' וכמה חפצים משונים שקיבלה, שמיכה מקטיפה ששולי נארגו מחוטי זהב, מראת כסף רגילה לכאורה,חליל שנהב, תיליון כסף כבד בצורה תלת מימדית מוזרה שעליו נחרט מעין מכתב בשפה לא מובנת.

היא הניחה אותם בתיק העור החום שלה ועברה לחדרו של טום, שמיטת יחיד נוספת לא מוצעת חיכתה לה.

תחילה, היא הציעה את מיטתה, הניחה את השמלות והמעיל בארון ואת הגרביים והתחתונים בסלסלת פלסטיק, את השמיכה הניחה באחת המגירות בשידה שעל יד מיטתה ועליה את תיליון הכסף המטופש, את המראה הכסופה ואת חליל השנהב על מנת להסתירם מילדים חטטנים וגנבים.

היא שמעה את חריקת את הדלת מאחוריה וידעה ששותפה החדש נכנס.

"מה את עושה כאן?" שאל טום.

"אני השותפה החדשה שלך!" 

"אין לי שותפים!" 

"מרי לואיז העבירה אותה לחדר הזה אז אין לך מה לעשות"

טום חייך את חיוכו הערמומי והחל לדמיין את מסכת הייסורים שיכין לשותפתו החדשה.

"טוב, טום, את מה אתה מנקה קודם?" שאלה בענייניות קיירה.

"הו, אני לא מנקה" חייך בזדוניות, "אני גורם לליכלוך לרחף החוצה לחדר אחר"

"זה ממש לא נחמד"" הזדעקה קיירה הנאיבית, "זה אפילו מרושע!"

"למי אכפת?" העיקר שאני לא צריך לנקות" אמר טום ומשך את כתפיו באדישות.

"ובכן, זה לא הולך להמשיך" אמרה קיירה ודחפה לידו יעה וחומרי ניקוי, "תתחיל לנקות! עכשיו!"

טום נעץ מבט מאיים שלא השפיע עליה כלל ורק הכעיס את טום יותר שהיא יותר גבוהה ממנו, טום העיף בה מבט מלוכלך אחרון והחל לנקות.

קיירה חייכה והעבירה את מטלית המירוק על השידה והחלה להמהם מנגינה.

"אינני אדון אם כי עבד,

ואויבים לי מרים 

מקללת אבירים."

שרה קיירה ודילגה אל החלון והחלה לאבק אותו, בעוד שטום אסף את קורי העכביש מתחת למיטתו בשפתיים קפוצות כשאלף ואחד רעיונות לנקמה קופצים לו לראש.

"יריביי הם אבק ואפר,

זוהמה ורקב.

אנופף בסחבה,בסמרטוט,

במטלית המירוק."

המשיכה קיירה ותפסה את הסמרטוט המלוכלך שטום זרק עליה,"אתה צריך להתאמץ יותר בפעם הבאה" חייכה.

"אויבי נמלטים, נמסים

או מתים.

אך יש להם חברים.

ולא חשוב עד כמה אתאמץ,

על הלכלוך לא יקיץ הקץ!"

סיימה קיירה בסיום משוכלל במיוחד וחייכה בגאווה, טום נשם לרווחה שהיא סיימה לשיר והחל לנקות ביתר מרץ.

"ושיר ניקיון שני!" הכריזה קיירה וניפנפה במטליתה.

"לאאאאא" זעק טום בכאב.

ממקווה שאהבתם!

אל תשכחו להגיב,להירשם ולדרג :)

הפרק הקודם