נסיכת אורנוס

הלכתי לחדר שלי בעצבנות. פיליפ עמד בפתח.

"מה אתה עושה כאן?" אמרתי ונכנסתי לחדר שלי.

"הוד רוממותה, האם אינך יודעת שהינך צריכה ללכת לבית הספר המלכותי?" אמר פיליפ.

"תזכיר לי למה?" אמרתי נאנחת.

"כדי שביום מן הימים, שתהפכי להיות מלכה, את צריכה לדעת איך להנהיג-"

"אוקיי פיליפ. רק אל תתחיל עם הנאום הזה שוב." אמרתי וקמתי.

"הולכים?" שאלתי.

"כ" הוא אמר.

"פיליפ." שאלתי אותו.

"כן?" הוא ענה.

"איפה ההורים שלי?" שאלתי.

הוא החוויר.

"פיליפ" אמרתי.

"אסור לי לומר לך, הור רוממותה" הוא ענה לי.

"פיליפ! איפה ההורים שלי?!" אמרתי.

" אסור לי להגיד לך, מדובר בדבר סודי ביותר" הוא אמר.

"סודי ביותר, לא סודי ביותר, או שאתה מגלה לי, או שאני לא הולכת לבית הספר!" אמרתי ונעמדתי במקום. הוא נאנח.

"הם מתכוננים לפלישה. לכדורה הזה. שכחתי איך קוראים לו" הוא ענה.

"פיליפ!" אמרתי.

"כדור הארץ, נראה לי" הוא נאנח.

"אם ההורים שלך ידעו שסיפרתי להם, הם יהרגו אותי" הוא אמר.

"פיליפ, איפה הם?" אמרתי.

"די, סיפרתי לך מספיק, לכי לבית הספר" הוא אמר והתחיל לגרור אותי.

"פיליפ! איפה הם?" שאלתי.

"בשדה התעופה" הוא נאנח.

"אבל-" הוא אמר. התחלתי לרוץ משם.

"הור רוממותה!" הוא אמר ורץ אחרי.

-----------------------------

עלינו לחללית.

"טוב, אז יש לנו את הכול" אמר דייגה. 

"ממריאים בתוך, 10.. 9.." אמר אחד מהיועצים.

"8... 7... 6.." הוא המשיך.

--------

"הור רוממותה!" התנשף פיליפ.

"אני חייבת לראות אותם! אסור להם לעזוב פיליפ!" אמרתי.

"אם הם יגלו שאמרתי לך הם-"

"אני אחפה עלייך, פיליפ" אמרתי ונכנסתי בריצה לתוך שדה התעופה.

"ילדים" פיליפ מילמל ורץ אחרי.

--------------

"5...4.....3..." הוא המשיך.

"אמא! אבא ! " ראיתי את אלו צועקת.

"2..."

"מה את עושה כאן?" צעקתי לה.

"אסור לכם להמריא! אימא!" צרחתי.

"1.."

"אלו! אנחנו חייבים! אנחנו צריכים ללכת לפלישה!" צרחתי בחזרה.

"לא!! ומה אם יקרה לכם משהו?" צרחתי בוכה. הרגשתי שכל הגרון שורף לי.

"0. אנחנו ממריאים" נשמע קול. החללית התחילה להמריא.

"לא!!!!!" שמעתי את אלו צורחת. 

הפרק הקודם		הפרק הבא