תקווה או אכזבה

ברצוני להודות ל*בידל הפייטן* שביטאה עבורי את הפרק,לא יכולחתי לבקש בטא יותר טוב ממך.

ברצוני להתנצל על העיכוב של פרסום הפרק (בעיות במציאת פרק,מורה לעיברית....סיפור ארוך)

בגלל שלא פירסמתי זמן רב אז אני אפרסם או היום מאוחר יותר או מחר פרק נוסף.

קריאה מהנה.

---

"אני לא מאמינה עליו, את לא היית אשמה בכלל." אמרה הרמיוני בזעף ללָלי שפיהקה קלות, "אם אני הייתי במקומך ,הייתי הולכת ישר לפרופסור מקגונגול, אני לא מבינה למה הוא כזה, ללי את בכלל מקשיבה לי?" שאלה הרמיוני, כאשר לא שמעה מענה מחברתה.
"אני... אהה...כן." פיהקה ללי שוב, היא הרגישה לאחרונה עייפה מאוד, היא תהתה העם יש קשר בין העייפות שלה לבין זה שהיא בילתה את רוב זמנה בספריה במסע אחר התעלומה מי, או מה היא בכלל.
"ללי, איזה עונש הוא נתן לך?" שאלה הרמיוני פתאום, על אף כל רצונה והבנתה הרמיוני מעולם לא ידעה לשחרר נושא, עבר שבוע מאז אותה תקרית והיא לא הפסיקה לשאול שאלות בנוגע לזה ולהציע פתרונות.
"הוא לא הביא משהו נורא במיוחד כמו לנקות את הגביעים או מיכלי השיקויים שלו, הוא פשוט שלח אותי לספריה לבדוק ספר על המשחה או הנוזל קסימדיונוס, למרות שאני קראתי את הפִסקה שמדברת על הקסימדיונוס מספר פעמיים ולא הצלחתי להבין על מה מדובר. בכל מקרה, זה לא היה נורא כל כך. תגידי, אם אנחנו כבר מדברים על שיעורים, מה פספסתי בטיפול בחיות פלא?" שאלה ללי בעייפות.
"אני חושבת שאני שמעתי על זה, אני לא בטוחה צריך לבדוק, בנוגע לחיות פלא לא פספסת הרבה, המורה המחליף של האגריד לא הצליח לשלוט בחיות משני הדקות הראשונות של השיעור כך שהוא בוטל." אמרה הרמיוני ונרדמה.
ללי שמעה קול מהחלון. היא הסתכלה בו וראתה ינשוף, היא הכניסה אותו לחדר וקרא את הפתק שהיה כתוב עליו, "ללי,בואי לחדר המנהל עכשיו, סנייפ." ללי יצאה מחדרה בגריפינדור וחמקה בשקט מבלי להאיר את האישה הזקנה שבתמונה, היא חמקה מפילץ' שרק חיכה לתלמידים שיעברו כדאי להפחיד ולהעניש אותם, לאחר דקות מספר ללי הייתה בחדר המנהל, היא ראתה את סנייפ יושב ובוחן את אחד הפסלים שעמדו על שולחנו של דמבלדור, היא נכנסה בשקט וישבה בכסא מול השולחן. קול חלש לחש לה שהיא לא הייתה אמורה לבוא לפה, משהו במכתב נראה מוזר מבחינתה, לרוב המורה שלה לשיקויים היה דייקן וסימן שעה ולא כתב במילים פשוטות, חריקה מכיוון הדלת גרמה לה לצמרמורת,היא הביטה בזהירות לכיוון הדלת. היא החסירה פעימה. מה שניצב מולה לא היה דבר שראתה לפני כן, מה שבטוח זה גם לא היה המורה שלה.
היא קמה בזריזות מהכיסא ואחזה את שרביטה לפניה, פחד הציף אותה, היא לא ידעה כל כך לבצע לחשים להתגוננות עצמית. הדמות שניצבה לפניה הייתה בעלת מבט חסר הבעה, הדמות נראתה כמרחפת באוויר ליד הדלת. על אף הסימנים הרבים ידעה ללי שזו אינה רוח, היא ישרה מבט והביטה לעבר הדמות מנסה להסתיר את פחדיה.
היא לחשה לחש משתק אשר היה אמור לגרום ליצור המרעיד והחיוור להיות משותק, אך הלחש כמו עבר דרכו. ללי ידעה שהיא בצרות רציניות ודבריה הוכחו כנכונים בגלל שבדיוק באותו הרגע התקדמה הדמות הערפילית במהירות הולכת וגוברת הישר אליה. ללי ראתה את הבעתה בעיניו וקפאה במקומה.
-----
מלכתחילה הייתי נגד הרעיון הזה, אני לא מבין למה הוא בחר בה, חשב בליבו סנייפ ,הוא הביט בזעם על קערת השיקויים שלו, הייתה לו הרגשה מוזרה שמשהו לא פועל כהלכה, לרוב השיקויים שלו הצליחו ישר על הפעם הראשונה באיחוד עם הם לא בוצעו לראשונה על ידיו, הוא הביט בדאגה מעבר לחלון צר, ערפל קר רב כיסה את הוגוורטס. הוא ידע מיד מה פשר הדבר, הוא היה צריך להזהיר את אדונו, הוא שלף את שרביטו ורץ מחוץ לחדרו.

***

אשמח לשמוע ,תגובות בונות

תודה על שקראתם.

הפרק הקודם		הפרק הבא