מזרקת המשאלות

פרק רביעי/לוק בהווגורטס סוף כול סוף

כאשר לוק עבר את המחסום, לוק לא הסתכל ולא ראה שום דבר בגלל מחשבה עמוקה שעברה בראשו- האם אימו באמת אוהבת אותו. הרי אימו, תמיד הגנה עליו. עד היום לוק לא חשב שאיש אוהב אותו- אפילו לא איש ממשפחתו שלו עצמו. לא היו לו חברים, ועכשיו, רק בגיל 14, שזה בכלל לא הגיוני שבגיל הזה הוא הולך לשנתו הראשונה בהווגורטס. לוק עלה על הרכבת בדיוק דקה לפני היציאה. זו הייתה רכבת אדומה עם קטר גדול, ושלט מעלייה:

"רציף 9 ושלוש רבעים". ללוק זה היה כבר רגיל לשמוע את השם הזה- הרי הוא היה כול שנה בתחנת הרכבת כאשר אחיו עברו להווגורטס דרך המחסום. גם בגלל זה לא פחד מהמחסום ההוא כמו שאר תלמידי שנה ראשונה- הוא ראה את האחים שלו עוברים במחסום אולי מאה פעמים, ולמרות שקיווה, הם חזרו בשלום. לוק, עם תיקו על הגב בו כול הציוד שלו, השרביט שלו, ואפילו החתול שלו, היו בתוך התיק הקסום שנתנה לו אימו, חצה את כול התאים עד שמצא תא אחד עם ילד וילדה שלשניהם צבע שיער חום ונראה שהם רבו בינהם באותם הרגעים. לוק פתח את הדלת והם השתתקו. הוא חיכה כמה שניות מביכות ואז שאל:

"אפשר להצטרף אליכם?"

הילדה הסמיקה והילד הינהן בנימוס. הוא התיישב ליד המקום שהכי היה קרוב אליו- ליד הילדה, ומלפניו הילד. הם שתקו עוד כמה שניות מביכות ולאחר מכן הילד התחיל לדבר:

"אתה לא...אתה לא לוק לוקריוס?" גימגם. לוק הינהן.

"איך אתה יודע את השם שלי?"

"מה.." אמרה הילדה. "מה אתה לא יודע שאתה מופיע בנביא היומי!?" ואז שם לב לדבר מוזר..הם היו בגילו. הם היו בברור לא גדולים ממנו או קטנים ממנו. היה אפשר לדעת את זה במדויק. הגובה שלהם, הבעות הפנים שלהם.

"איפו?" שאל לוק את הילדה.

"בנביא היומי. העיתון של הקוסמים." אמרה הילדה. "מה..אתה לא יודע על זה? אתה הרי טהור-דם."

לוק הסמיק. נכון- הוא היה טהור דם. נכון- הוא אמור לדעת הכול על העולם הקוסמים שהרי חי בו יום יום אצל ביתם של הוריו. אבל מה לעשות, שקסמים זה עדיין לא הצד החזק שלו. הילד המשיך לדבר.

"טוב..לא אצגנו את עצמנו. אז..היי, שמי הוא טום." אמר טום ולחץ לו את היד. לוק התבונן בו. צבע עורו היה חלק כנייר כמו של הילדה שישבה לידו. בגדיו נראו מאוד צנועים. לוק הפנה את מבטו ימינה והסתכל על הילדה. היא הסמיקה.

"ומה שמך?" אמר לוק.

"שמי הוא אנ..אנ...אנ..אנטרה" אמרה לבסוף בגימגום. לוק חייך אלייה והיא שוב הסמיקה. ואז פנה אל טום.

"באיזה שנה אתם כבר?" שאל. "רביעית? חמישית? אולי..שישית?"

"מה פתאום!" אמרו שניהם יחד. ואז רק טום דיבר:

"אנחנו רק שנה ראשונה כאן, כמוך."

ואז..שלא ציפה למה ששמע, התנפצה כול התאוריה שלו לגביי תלמידי שנה ראשונה בגילו- בן 14. הוא הביט בטום בשוק טוטלי.

"אבל..איך?" שאל.

"פשוט היכולות הקוסמיות שלנו לא התממשו עד הגיל הזה." אמר טום. "זה נדיר, אבל זה אפשרי."

אחרי שהתיידדו השלושה ונעשו לחברים טובים, ירדו מהרכבת וניגשו אל הסירות שחוצות את הווגורטס. הווגורטס נראתה באופק כמו טירה רחבה וענקית מתמזגת עם שמיים בהירים ואגם רחב המפריד בינו לבין אלה שיצאו מהרכבת. טום הוביל את לוק ואנטרה אל הסירות. הם בכלל לא הקשיבו לטום, הם הסתכלו על הנוף. כשעלו על הסירות וחצו את האגם, והגיעו אל הוגוורטס, נגלתה לפניהם טירה רבת מרחבים ורבת עוצמה מוליהם. אבל לפני שהספיקו להיכנס לטירה איש-מוטציה ענקי הוביל אותם אל דלת אחורית למרתפים של הוגוורטס. היה שמה נורא נורא קר ומקפיא. אישה רזה ומצוקמקת הרצאה להם על ארבעת הבתים שאת כול זה שמע כבר מאימו.

"רייבנקלו, הפלפאף, גריפינדור וסילת'רין. כול אחד מכם ימוין על פי התכונה החזקה ביותר שלו. רייבנקלו- חוכמה. הפלפאף- ידידות. גריפינדור- אומץ וסילת'רין- שאיפה. עוד כדקה תעברו את המבחן. בהצלחה לכם. חכו כאן זמן מה." אמרה לבסוף האישה המצוקמקת והלכה. טום הסביר שקוראים לה פרופסור מקגנוגל. היא ראש בית גריפינדור העכשווית, והמורה לשינוי צורה. ואז טום התחיל להסביר עד כמה הוא רוצה ללמוד שינוי צורה וכול זה. לוק לא התעניין במקצוע הזה במיוחד לעומתו. לאחר זמן מה הגיעו אל הסעודה הגדולה. אלפי נרות מעופפים מעל לראשיהם נגלו לפניהם. ארבעה שולחנות רחבים עם המפות של השטיחים עם החיות החיים, כמו בבית שלו, וזיהה גם צבעים שונים. גם זיהה נחש מתפתל וגונב חביתיות כמו בבית שלו אז כנראה השולחן הזה שייך לבית סילת'רין. השולחן הכי ימיני מבין השולחנות. אריה מקפץ בתוך השטיח אדום בצידו השמאלי ביותר של השולחנות. גירית שהלכה בתוך השטיח וסיפרה בדיחות וצחקה עם תלמידים ולקחה פו ושם חתיכות של חביתיות בשטיח צהוב ונשר מרחף לו בתוך שטיח כחול ומביט בכול התלמידים שמסביב לשולחן במבט חודרני ומאיים. ואז לוק הביט אל עבר פרופסור מקגנוגל. היא אחזה כובע- או מצנפת שכזו חייה ועמדה על שרפרף. התלמידים היו צריכים לחבוש בסהכול כובע כדי להתמיין. 'זה יהיה פשוט' חשב לוק. 'מה כבר יכול לעשות לי כובע מדבר?'. כשהגיע תורו של טום, לפני שהכובע נגע בראשו לכובע נפתח פה בחלק התחתון של הכובע והוא צרח:

גריפינדור!

מיד אחריו הייתה אנטרה שמוינתה גם היא לגריפינדור. ואז לוק חבש את הכובע. הוא ראה רק חושך ושמע את המצנפת צועקת מעליו 'גריפינדור!'.

הפרק הקודם		הפרק הבא