מזרקת המשאלות

פרק שלישי/ביום הראשון להווגורטס

לוק שמע צליל אחד שגרם לו מיד להתעורר:

"לוק! אנחנו נאחר להווגורטס!"

זה די נשמע מצחיק לומר שמאחרים אל בית ספר של קוסמים עבור לוק, כי עמוק בליבו, ללא המזרקה, הוא היה נשאר סקיב לנצח. זה היה סודו רק של לוק וליבו. הוא לא סיפר על כך לאיש. הוא פקח את עיניו וראה את אימו מעליו מאושרת ומחייכת. הוא התיישב במיטה שלו והסתכל על שעון הקיר שמעל למיטתו. השעה הייתה 7:45.

"למה הערת אותי כול כך מוקדם?" שאל לוק. "הרי הרכבות יוצאות מ-9:00."

"אתה מצפה לא להיות בהוגסמיד, מה?" שאלה אימו וצחקה. לוק לא הבין מה אמרה. אבל הרגיש ממש ממש טוב עם עצמו כששמע את המילים האלה. הרגשתו הייתה כמו לקום בבוקר ולגלות שיש חגים ככה פתאום או החופש הגדול. זה כמו שתדמיינו חלום ולפתע איש אחד או יצור אחד יאמר לכם מילה אחת שאין לכם שמץ מה היא, וכשאתם מגלים אותה אתם מבינים שיש לה חשיבות רבת עוצמה- לטוב ולרע. ככה בדיוק הרגיש לוק. הוא קם ממיטתו והלך להוציא בגדים מהארון, אבל אימו עצרה אותו.

"אנחנו נבזבז זמן בגללך." אמרה אימו ושלפה את שרביטה החום כהה.

"לוציוס מטאפורה!"

מקצה השרביט של אימו יצאו שני פרצי זיקוקים סגולים שהסתובבו מסביב במעגלים זוהרים ללוק ובתוך כמה שניות היה כבר לבוש לגמריי בבגדים האהובים עליו. הוא חייך אל אימו. אימו הצליפה בשרביט באוויר ושני פרצי הזיקוקים הסגולים נעלמו. היא הכניסה את שרביטה בחזרה לכיסה הרחב במכנסיים.

כאשר לוק ואימו יצאו מהבית היא הסתכלה על לוק ושאלה אותו שאלה אחת בת שתי מילים:

"אתה מוכן?"

לוק היה מוכן יותר מאי-פעם לעשות זאת. הוא הנהן. הם הלכו יחד בלי לומר מילה אחד לשני אל האוטו המשפחתי. זו הייתה גורטה עלובה בצבע סגול שקנו מסוכר יין במקרה ב'דיל משתלם'. הם נכנסו למכונית והמכונית לא התניע. לא היה בה דלק. אימו שלפה שוב את השרביט ולוק ציפה לעוד קסם אחד מרהיב- וגם את זה קיבל. אימו הקישה שלוש פעמיים עם שרביטה בהגה ואמרה בלחש:

"טנקו!"

לפתע, המחוג שמצביע על מד הדלק התחיל לטוס אל עבר 100 אחוז. היא קרצה ללוק והתניעה את המכונית. והם התחילו לנסוע אל עבר הוגסמיד.



לוק שמע הרבה על הווגורטס במהלך הנסיעה מאימו. על ארבעת הבתים, ועל השיעורים שמה. ועל היכן מוינו כול בני משפחתו.

"סדריק מוין לסילת'רין. כמו שאר האחים שלך. גם אבא שלך מוין לסילת'רין בצעירותו."

"ולאן את מוינת?" שאל לוק.

"לגריפינדור." אמרה ועברה פנייה חדה מהמכונית שעצרה את כול השאלות בבת אחת. הם נסעו ברחוב צר מאוד עם המון אנשים. הם יצאו שניהם מהמכונית וישר אימו אמרה:
"ברוכים הבאים להוגסמיד."

אלפי חנויות מכול הצדדים מוכרים ינשופים, צפרדעים, חתולים, שרביטים מסוגים שונים, תסיסות שונות וספרים רבים. וזה רק חצי מהוגסמיד. שאר המקומות אימו אסרה עליו לגשת אליהם- כמו אל חנות הממתקים- דובשנירה. כן, אמא זה אמא. לאחר שאימו קנתה לו את כול הציוד ביד ראשונה בעזרת המכתב חוץ משרביט, ביקשה ממנו ללכת לבד לחנות שרביטים ורצה למקום אחר שנראה דחוף עוד יותר:

"השרביט בוחר את הקוסם. אני רק אפריע שמה. אני הבוא לחנות שאסיים את עניני. לך..לך!"

בקושי לוק הספיק לומר *חכי* ובהצלפת שרביט אחד באוויר והיא נעלמה. יופי- כמה מתאים לה, חשב לוק והתחיל ללכת אל כיוון חנות שרביטים שמצאה חן בעיניו- איליבנדרס. כשנכנס לא ראה איש. מדפים על מדפים של קופסאות נעליים היו שמה. ואז, כשכמעט חטף התקף לב, הגיע איש מוזר בסולם זז אליו. הוא ירד ממנו ואמר:

"יבוא?"

"אני מחפש שרביט." אמר לוק.

המוכר התקרב אל לוק עד שאפו של המוכר נגע באפו של לוק.

"שרביט..מה?"

"כן...שרביט." אמר לוק בחשש. "אם אין לך אני יכול לחפש בחנות אחרת.." ולוק פנה אחורה אבל המוכר עצר אותו. הוא שלף ממגירה מיסתורית כנראה קופסת נעליים קטנה והוציא ממנה שרביט חלקלק בצבע לבן בגודל 50 סנטימטרים. הוא נתן לו אותו. השרביט החל להוציא ניצוצות סגולים לכול עבר. לוק ניסה לחבותם ללא הצלחה. המוכר חייך ואמר:

"זה השרביט שלך. הוא בחר אותך."

הניצוצות הפסיקו ואימו נכנסה לחנות וראתה שלוק מחזיק בשרביט לבן. היא התרגשה ומחאה דמעה וקראה לו מאחוריו ללכת. היא הביטה בו והוא בה.

"סיימנו?" שאל.

"רק עוד דבר אחד." אמרה. "רק עוד דבר אחד חסר. בוא." והיא הלכה מהר אל חנות החיות. הוא הלך מאחוריה. הוא נכנס לחנות של המון המון חיות- מלטעות ונחשים ודרקונים קטנים, ינשופים, קרפדות ועוד המון המון חיות. לוק נגע בשערו הבלונדיני וחשב מה לבחור ליד אימו. ואז הוא הצליב עיינים עם חתול לבן יפהפה עם עין כחולה ועין ירוקה, חתול פרסי. שניהם הסתכלו אחד אל השני.
כעבור רגע הוא יצא עם החתול ותיק (אימו קיסמה תיק שיתפוס המון המון מרחב בתוכו- בגודל של תא רכבת בתוכו אבל מבחוץ תיק רגיל) על גבו. את החתול הוא הרים בשתי ידייו וחייך אל אימו.

"תמיד חייבים חיית מחמד." אמרה אימו. "היא תהיה איתך בכול שעות הצרה. מבט אחד מוצלב בינכם בעיינים ואפשר לזהות בבירור מהי חיית המחמד שלך."



כשעצרו אל יד המחסום, אחרי הליכה קצרה מהוגסמיד אל הווגורטס, אמרה אמו בהתרגשות והתחילה לבכות:
"זה הבן שלי.אני לוקחת אותו סוף סוף ליומו הראשון בהווגורטס."

"אל תבכי, אמא." אמר לוק בקול לא משכנע. ואת הדבר הבא בקול הכי משכנע "מה שבטוח שאני אתגעגע אלייך- מכול המשפחה."

ללוק נוצר קשר עם אימו מאז והיה קטנטן. אימו אהבה אותו יותר מכול האחים הגועליים שלו והגנה אליו כול הזמן מלחטוף אבעבות רוח מסדריק. לוק אהב מאוד את אימו והיא גם אותו. הוא הכניס את החתול לתוך התיק וחיבק אותה חזק.

"רק תבטיח לי שתשמור על עצמך." אמרה אימו בהתרגשות.

"אני מבטיח." אמר לוק ועבר את המחסום.

הפרק הקודם		הפרק הבא