עד הנשיקה ואחריה

פרק 4
הארי ישב עם רון והרמיוני ליד האח בחדר המועדון.
"אוף..  אני לא מאמין שהוא נתן לנו עבודה באורך מטר עשרים שבועיים לפני החופש!" התלונן רון.
"אל תהיה כל כך קטנוני! היא לא הייתה כל כך קשה!" אמרה לו הרמיוני.
"כבר סיימת אותה?" אמר רון בהתפעלות.
"כן.ורק שתדע אני לא מתכוונת לתת לך להעתיק.גם לא לך אדון פוטר." אמרה הרמיוני.
אך הארי היה שקוע במחשבות על ג'יני.
'אני כל כך אוהב אותה' אמר לו קול אחד,
'אבל היא אחות של רון!' אמר קול שני,
'אז מה? מי אמר שהוא יתנגד?',
'הו הו הוא יתנגד.הוא לא אוהב לראות את ג'יני מתנשקת עם בחורים'
'אבל בעצם למה צריך לחשוב רק על רון? מה איתי? הוא בטוח יסכים לי לצאת איתה'
ככה כל יום עוברת השיחה הזאת בינו לבין עצמו.
מצד אחד יש לו את רון,החבר הכי טוב שלו.
אבל מצד שני יש את ג'יני,שהוא אוהב אותה ולא מוכן לוותר עליה.
מה לעשות? ג'יני או רון,ג'יני או רון?
הרמיוני קטעה לו את המחשבות כשהיא שאלה אותו אם הכול בסדר איתו.
"בטח שהכול בסדר איתי,למה שלא יהיה?" הוא שאל אותה אבל הוא בעצם ידע שלא הכול בסדר איתו.
פתאום הוא ראה את ג'יני באה ומתיישבת לידם.
"מה קורה ג'יני? איך עבר עלייך היום?" שאלה אותה הרמיוני.
"בסדר גמור" ענתה לה קצרות.
היא הביטה ברון במבט מוזר והוא קרא להארי והם עלו למעלה.
"למה ביקשת ממני לעלות איתך? מה,אתה לא יכול לעלות לבד?" שאל אותו הארי.
"לא,זה פשוט ש..." אמר רון מחפש מה לענות לו.
"פשוט שמה?" שאל אותו בזמן שנכנסו לחדר.
"פשוט שהיה נראה לי שג'יני והרמיוני צריכות לדבר קצת לבד..אתה יודע... בנות..." אמר רון,החליף לפיג'מה ונשכב במיטה.
הארי המשיך לחשוב על ג'יני.
הוא רצה לדעת מה היא עושה.
הוא פתח את מפת הקונסאים וראה את נקודותיהן של ג'יני והרמיוני כמעט מאוחדות לנקודה אחת.
הוא הבין שג'יני או הרמיוני לא במצב טוב אז הוא התכסה בגלימת ההעלמות שלו וירד למטה לחדר המועדון והתיישב במקום שיכל לשמוע היטב את דבריהן.

"נו,אז ג'יני,מה לא רצית לספר לי אתמול? מה כל כך הפחיד אותך?" שאלה אותה הרמיוני אחרי כמה דקות שחדר המועדון קצת התרוקן.
ג'יני סיפרה להרמיוני את כל החלום שלה ועל הפטרונוס שהשתנה.
"על החלום אין לי מה לומר לך אבל על הפטרונוס....כמו איזו חיה הוא נראה?" אמרה לה הרמיוני.
"הוא היה ממש דומה לפטרונוס של הארי רק ששלי היה בלי קרניים.." אמרה לה
"את מאוהבת ובגלל זה השתנה לך הפטרונוס" היא חייכה אליה.
"מה באמת? פטרונוס משתנה לפי הרגשות? טוב אבל את זה אני יודעת.. שאני מאוהבת,רק חבל שהוא לא שם לב.."
מה שהיא לא ידעה זה שיש עוד מישהו שמקשיב להן.
הארי רץ בחזרה לחדר שלו.
הוא נכנס לחדר עם גלימת ההעלמות עדיין עליו.
הוא שמע את נוויל קורא "מי זה?" מתוך שינה ומיד הוא נרדם בחזרה.
הארי נשכב על מיטתו.
הוא חשב על החלום של ג'יני ועל דבריה של הרמיוני.
הפחיד אותו כל העניין עם הבסיליסק ועם טום רידל,אבל הפטרונוס..הפטרונוס של ג'יני השתנה..
 גם הפטרונוס של טונקס השתנה כשהיא התאהבה בלופין.. הוא נהפך לזאבה..
ושל ג'יני נהפך ל... הוא נכנס לשוק 'הפטרונוס של ג'יני נהפך לאיילה!!' הוא היה מאושר כי כנראה ג'יני אהבה אותו חזרה אבל היא לא ידעה שהוא אוהב אותה..
הוא חשב שהוא מוכרח לפעול במידי.
הוא לא רצה שמישהו אחר יתפוס לו אותה ובמחשבה זאת נירדם.
למחרת במשך כל היום הוא ניסה לתפוס את ג'יני לבד אבל הוא לא הצליח כי כל הזמן היה מישהו בסביבתה.
ככה היה גם במשך כל השבוע.כל פעם שהוא רצה לגשת אליה היא הייתה מוקפת בחבורת נערות בשנה חמישית מצחקקות.

באותו סוף שבוע נערך משחק קווידיץ' בין גריפינדור לרייבנקלו.

למרות שהארי ידע שהקבוצה שלו מאומנת היטב הוא חשש מהמשחק הזה.

לא בגלל שהוא פחד להפסיד,הוא פחד מזה שהוא צריך להתחרות בצ'ו שאיתה לא דיבר כבר

המון זמן.

ביום המשחק הארי ירד לבד לאולם הגדול וברגע שהוא נכנס הוא שמע שאגות עידוד משולחן

גריפינדור וצעקות בוז משולחן רייבנקלו.

הוא התיישב ליד הקבוצה שלו שישבה כולה במרכז השולחן.

הוא הביט שבע רצון בקבוצת הקווידיץ' שהוא פיקד עליה.

ג'יני וויזלי,קייטי בל ודין תומאס היו הרודפים,טרי נורמן וגרג פילפ היו החובטים,רון היה

השומר והוא עצמו היה המחפש.

בשעה עשרה לאחת עשרה הם יצאו מהאולם בקריאות עידוד לכיוון מגרש הקווידיץ'.בחדר

 ההלבשה הוא עשה להם שיחת עידוד והם יצאו לדרך.

הוא כל כך אהב את מגע האוויר הקר בפניו והוא עשה שני סיבובים סביב כל המגרש.

למשמע השריקה הוא צלל לכיוון מדאם הוץ' ונעצר בדיוק סנטימטר לפני שהתנגש בה.

"יש לך מזל פוטר שלא התנגשת בי.אם היית מתנגש בי הייתי מורידה אותך מהמגרש"

אמרה לו וקרצה אליו.

"אתה בדיוק כמו אבא שלך אתה.." אמרה וניענעה בראשה בחיוך.

הוא נמלא גאווה למשמע השוואתה אותו אל אביו.

הוא תמיד תהה לעצמו עם הוא דומה אליו בעוד דברים חוץ מבחינה חיצונית.

"קפטנים תלחצו ידיים" קראה מדאם הוץ' והוא וצ'ו לחצו ידיים במבוכה.

"כדורים משוחררים.המשחק מתחיל!"

"וויזלי עם הכדור היא מוסרת אותו אל בל ובל מחזירה לה את הכדור.." הארי שמע קול מוכר

מקריין את המשחק.

כשהוא הסתכל על הקריין הוא ראה שזה נוויל לונגבוטום שמקריין.

הוא עלה למעלה מחפש אחרי הסניץ'.

"50-20 לטובת גריפינדור" הוא שמע את נוויל מקריין ועשה היפוך באוויר.

באמצע ההיפוך הוא ראה משהו זהוב נוצץ ליד אוזנו של רון.

'לא עוד פעם' חשב בחיוך וצלל לכיוונו של רון.

רון ששם לב שהארי צולל לכיוונו וצ'ו מתחילה לבוא לקראתו זז ממקומו ופיספס קליעה של

אחד הרודפים של רייבנקלו.

"60-30 עדיין לגריפינדור" צהל נוויל.

הארי המשיך לטוס אחרי הסניץ' שזה עף לכיוון דוחן המורים.

הוא התקרב במהירות שיא לכיוון פרופסור מקגונגל שלידה הוא ראה את הסניץ'.

פרופסור מקגונגל התכופפה ובמיומנות תפס הארי את הסניץ' בידו השמאלית והרים אותו

גבוה באוויר.

"פוטר תפס את הסניץ' 230-60 לגריפידור! גריפינדור ניצחו ולקחו את גביע הבתים! 230-60

אנשים איזו תוצאה!" נוויל המשיך להגיד את התוצאה בהתלהבות בזמן שכל חברי קבוצת

גריפינדור ירדו לאדמה.

"ניצחנו הארי ניצחנו!" קראה קייטי בל מאושרת.

"הולכים לחגוג במועדון" קרא שיימוס פיניגן והרים את דין על כתפיו.

"אני אבוא עוד מעט" אמר הארי לרון והלך למלתחות.

הוא ניכנס למלתחות והרטיב את פניו בכיור.

הוא היה מאושר על כל הראש.

הוא התיישב על הספסל וחשב על מה שגברת הוץ' אמרה לו לפני המשחק.

'אני באמת דומה כל כך לאבא שלי?' חשב .

הוא הביט על תמונות קבוצות העבר.

הוא ראה את פניו מופיעות בחמש תמונות.

הוא המשיך להסתכל על תמונות של העבר הרחוק יותר.

בין השחקנים הוא ראה גם את צ'ארלי וויזלי מחייך אליו משש תמונות.

סוף סוף הוא הגיע לתמונה שהוא רצה להגיע אליה.

הוא ראה את אביו מחייך אליו עם סיכת 'קפטן' נוצצת על חזהו.

האם גם אני מסוגל ככה להתעלל באנשים כמו שאבא שלי עשה? חשב לעצמו.

לפתע הוא שמע את הדלת נפתחת והוא ראה את ג'יני נכנסת לחדר בריצה.

"ניצחנו הארי,ניצחנו!!" קראה בחיוך וקפצה עליו בחיבוק.

בלי לחשוב פעמיים הוא נישק אותה.

הוא נישק אותה כמו שהוא לא נישק את צ'ו מעולם.

בהתחלה היא הייתה קצת מופתעת ואח"כ היא החזירה לו נשיקה.

כשהם התנתקו הם חייכו זה לזו ויצאו יד ביד מהמלתחות.

הפרק הקודם		הפרק הבא