פרינסס.

פרק 3

הלכנו לחנות 'שמלות מרלין' שעומדת באמצע הוגסמיד בדיוק.
נכנסנו לחנות ופגשנו שם את פרוואטי פאטיל ופאדמה פאטיל הבעלים של החנות שלמדו עם הארי,רון והרמיוני בבית ספר.
"שלום בנות! באתן לקנות שמלות לנשף?" שאלה פרוואטי בחיוך.
"כן" חייכתי אליה והלכנו להסתכל בסטנדים.
לילי ורוז כל פעם החליפו שמלות ואני פשוט לא הצלחתי למצוא את השמלה המושלמת.
"אור,למה את לא מודדת שום דבר?" שאלה אותי לילי שבדיוק מדדה שמלה סגולה סטרפלס עם מחוך שנפוחה מהמותניים.
"כי לא מצאתי שום דבר.." אמרתי לה והמשכתי לחפש.
לפתע ראיתי אותה.
ראיתי את השמלה הכי יפה שראיתי בחיים שלי.
נכנסתי למדוד אותה והיא הייתה מושלמת מכל הבחינות.
זאת הייתה שמלת סטרפלס בצבע קרם שהיו עליה פרחים בצבע ורוד פוקסיה בוהק.
השמלה הגיעה לי עד לברכיים ובקצה שלה היה פס תחרה דק בצבע של השמלה.
השמלה הייתה צמודה בבטן ובחזה ומתחת למותניים היא התחילה ליפול באווריריות ככה שאם אני מסתובבת היא מתנפחת.
על הבטן היה סרט בצבע של הפרחים שאותו קושרים בקשר פרפר בצד,מקדימה.
זאת הייתה השמלה הכי יפה שראיתי בחיים שלי.
רוז ולילי גם התלהבו ממנה ואמרו לי שאני חייבת לקנות אותה.
"מה עם זאת?" הראיתי לרוז שמלה כחולה ארוכה עם מחוך שנפוחה מהמתנים ויש לה פתח 'וי'.
"פרינססית מידי,פרינסס" אמרה ושפשפה את ראשה כי נתתי לה פליק בראש.
"אף אחד לא קורא לי ככה חוץ משני אנשים-טדי והחבר שלי!" אמרתי בזעם.
"לאור פרינס יש חבר?" שאלה פדמה.
"אמ..טוב..בערך.." גמגמתי והסמקתי.
המשכתי להסתכל בסטנדים על שמלות.
הן היו כל כך שונות אחת מהשניה.
יש רחבות,צרות,ארוכות,קצרות,חשופות,סגורות ועוד המון סוגים.
בסופו של דבר גם רוז ולילי מצאו שמלות.
של לילי הייתה שמלה תכלת עם רשת שחורה מעליה שהכתפיות שלה היו רשת והיא נפלה מאמצע הבטן שם היו לה שני סרטים מרשת שחורה שיצאו מהבטן ושקושרים מאחורה בפפיון גדול.לשמלה שלה היה קצה ישר כמו השמלה שלי והיא גם התנפחה בסיבוב בדומה לשלי.
לרוז הייתה שמלה כתומה עם גוונים של אדום בקצוות שצמודה רק במותניים ומשם היא נופלת במשולשים בכל מיני גדלים.
גב השמלה היה פתוח והיא נקשרה מאחורי הצוואר עם שני חוטים שיצאו מהחלק של החזה שהיה שני משולשים שהפכו לאט לאט להיות דקים יותר ויותר עד שנהפכו להיות החוטים.
יצאנו שלושתנו מאושרות מהשמלות מהחנות וראינו שנשאר לנו עוד שעה עד שאנחנו צריכות לפגוש את הבנים אז המשכנו להסתובב.
נכנסנו לחנות נעליים בשביל לקנות מה אם לא-נעליים.
אני קניתי נעל עקב בצבע בז' שאפשר להוריד לה את העקב כך שיישאר עקב נמוך שאפשר לרקוד עליו במשך ערב שלם.
רוז קנתה סנדל חום שמטפס על הרגל עם חוטים שיוצאים מהעקב ויש שני חוטים שיוצאים בין הבוהן לאצבע שמחזיקים את האצבעות.
לילי קנתה נעל בובה שחורה מלקה שנסגרה מאחורי הרגל עם ריץ' רץ' שמגיע עד מעל הקרסול ומשם יוצאים שני פסים מגומי שנמתחים באלכסון על הרגל עד שהם מגיעים לקדימה של הרגל בצד המקביל.
שלושתנו היינו מאוד מאושרות מההספק שלנו היום והתחלנו להתקדם לפונדק.
בכניסה לפונדק פגשנו את הבנים שהיו מלאים בשקיות של שטויות מהחנות של זונקו ומהדובשנרייה.
נתנו את השקיות שלנו לבנים למרות המחאות שלהם  ("אנחנו סוחבים כבר מספיק דברים!" "לא נורא.. עוד קצת לא יעשה לכם כלום!") וחזרנו לטירה לארוחת צהריים.
"אם אנחנו כבר סוחבים לכם את הדברים אולי אפשר-" "לראות אותם?! לא!"  ענתה לילי עם מבט נרגז בעיניה לג'יימס.
"טוב,טוב,רק אל תהרגי אותי!" הרים ג'יימס את ידיו בסימן של כניעה ואנחנו צחקנו.
לפני שהלכנו לאכול שמנו את השקיות בחדרים ואז נפגשנו כולנו שוב בשביל לרדת לאכול.
ארוחת הצהריים עברה בנעימים וכשהיא נגמרה חזרנו למועדון כדי לשלוח את השמלות לבית של הפוטרים בשביל שלא נצטרך להיסחב איתן ולקחת סיכון שהן יהרסו או שהבנים יראו אותן.
אחרי ששלחנו את השמלות לג'יני בעזרת שלושה ינשופים של בית הספר חזרנו למועדון מהינשופיה והתיישבנו לילי,רוז ואני עם מולי ולוסי שישבו מול האח.
"עם מי אתן הולכות לנשף?" שאלה מולי.
"אני הולכת עם ג'ורדן לונגבוטום" הסמיקה רוז "הוא הזמין אותי אתמול בערב..".
"ואוו! הוא חתיך!" לחשה לוסי בהתפעלות.
זה באמת נכון.
לג'ורדן יש שיער שחור בדומה לאביו שתמיד היה מסודר באלגנטיות ויש לו עיניים כחולות מהממות בצבע הים.
בניגוד לאביו הוא רזה מאוד(גם בפנים) ושרירי והוא בערך בגובה של אלבוס (בערך ראש מעליי..איזה פדיחות..).
יש לו עור שזוף והוא תמיד הולך עם משקפיי שמש.
יצאתי איתו בערך חודש ואז נפרדנו.
הוא פשוט לא בשבילי.
"אני יוצאת עם רמוס פיניגן" אמרה לילי וגם היא הסמיקה קצת.
רמוס פיניגן הוא תלמיד חמישית בגריפינדור.
הוא הבן של שיימוס פיניגן וקנדי ג'ייסון והוא קרוי על שם אבא של טדי,רמוס לופין.
יש לו שיער בלונדי זהוב ועיניים ירוקות גדולות.
הוא גבוה וקצת רחפן אבל הוא באמת בחור חמוד.
"עם מי אתן הולכות?" שאלתי אותן מסוקרנת לפני שיגיעו אלי.
"אני הולכת עם ג'ון פקינסטון" אמרה מולי.
"ואני הולכת עם אנטון לנג'ן" אמרה לוסי.
אני לא אפרט על השניים האלה אבל אני רק אגיד שהם בשנה רביעית ביחד עם התאומות ולילי ושניהם ברייבנקלו.
לשניהם יש שיער חום כהה אבל לג'ון יש עיניים חומות ולאנטון עיניים כחולות.
"ועם מי הגברת פרינס הולכת?" שאלו אותי ופתאום לואיס ורוקסן התיישבו לידינו.
"על מה מדברים?" שאלה רוקסן.
"אנחנו מנסות להוציא ממנה," לוסי הצביעה עלי "עם מי היא הולכת לנשף"  אמרה והמבטים של חמשתן הופנו אלי.
"אתן תגלו רק בערב עצמו" חייכתי אליהן ותפסתי ספר שרוז השאירה שם והתחלתי לקרוא.
רוז ולילי החליפו מבטים שמחים מאחורי גבם של הבנות.
האמתי שלא קראתי אלא פשוט חשבתי על אלבוס.
"את בלתי אפשרית את.." אמרה מולי בחיוך אחרי כמה דקות של שתיקה.
"אני אפשרית עם מי שמצליח להגיע לזה" חייכתי אליה וסגרתי את הספר.
"טוב אני עולה לישון כי היה לנו יום מפרך!"  נפרדתי מהן ועליתי לחדרי.
נכנסתי לחדר וראיתי שאני שם לבד.
הסטתי את הכילות של המיטה שלי וראיתי שהיא מכוסה ורדים אדומים.
הייתי בשוק ושמעתי את רוז וקלואי נכנסות לחדר משתנקות ממה שהן רואות על המיטה שלי ורצות אלי.
"או-מיי-גאד!! מי עשה את זה?!" צרחה קלואי בהתרגשות.
הסתכלתי על המיטה שלי וראיתי שם פתק עם קופסת תכשיטים עליו.
לקחתי את הפתק ואת הקופסה וקראתי את הפתק.

"תצאי איתי לנשף?
אם כן תענדי את הטבעת הזאת מחר.
אוהב אותך תמיד,
א.פ"

אחרי שקראתי חייכתי לעצמי.
קלואי ורוז לקחו ממני את הפתק בשביל לקרוא אותו ואני פתחתי את הקופסא והבטתי בה בהלם.
בפנים עמדה טבעת שעשויה שלוש פסי כסף שיוצרים את גוף הטבעת כששניים עומדים מקבילים זה לזה בפסים ישרים והשלישי יוצר גל גדול עליהן.
במרכז הטבעת,כשהפס הגלי יורד באלכסון,עמדה שורת יהלומים לבנים.
רוז הסתכלה עליה בהלם.
מדדתי את הטבעת והיא הייתה בגודל המתאים לאצבע שלי.
"מי זה יכול להיות? א.פ. ..." שאלה קלואי בהסתקרנות למרות שאני ידעתי את התשובה.
"אולי אוון פרנק משנה שביעית? או ארתור פלין מהשכבה שלנו ברייבן?" שאלה והיה לי ברור שהיא בחיים לא תחשוב על התשובה הנכונה.
קלואי יצאה מהחדר בריצה בשביל לספר לחברה הכי טובה שלה,מרי.
הנחתי את הטבעת חזרה בקופסה.
אספתי את הורדים והרחתי אותם ובינתיים רוז התיישבה על המיטה שלי.
איך הוא ידע שאני כל כך אוהבת את הריח שלהם?
זימנתי לחדר אגרטל זכוכית שהגיע אלי מהחלון הפתוח.
מילאתי את האגרטל במים ושמתי את הפרחים בתוכו.
את הקופסה והפתק הנחתי בתוך המגירה שלי ואז נעלתי אותה עם כישוף מסובך בשביל שאף אחד לא יגע בה.
"הוא ממש משוגע עלייך,מה?" שאלה אותי רוז שחייכה מאוזן לאוזן.
לא הגבתי לה.
פשוט התיישבתי לידה.
התחלנו לדבר על הנשף ועל ההפתעה לטדי.
משומה הנשף הזה זה כל מה שהבית ספר מדבר עליו בזמן האחרון.
מובן שלא כולם מוזמנים פשוט הנשף הזה הוא אחד הנשפים המפורסמים והגדולים בארץ בגלל שהוא מתקיים כל שנה והמארגן שלו הוא הארי פוטר.
אחרי חצי שעה בערך כמעט נרדמתי בישיבה אז רוז אמרה לי ללכת לישון והלכתי לישון.

הפרק הקודם		הפרק הבא