הזיכרון

היה זה קולו של אחד ממנהלי העבר של הוגוורטס, הוא שלח בהם מבט חד וקר, "אם יורשה לי לדעת מה אתם עושים במשרד המנהל?",שאל.

הארי התכוון לענות אך המנהל לא ציפה לתשובה ולכן המשיך "אלא אם כן חיפשתם ספרים, אך לא הייתם מחפשים ספרים במשך חצי שעה שלמה!!,אני צודק?" הפעם הארי גם לא טרח לענות כי המנהל עדיין המשיך

"ובכן, עליי להודיע לכם כי הפרופסור מקונוגול חששה מפני חטטנים כמוכם ולכן את כל הדברים שתלמידים יכולים לרצות לקחה למשרדה!, ובכן מה רציתם?- כמובן שעליי להזירכם שתשובה לא מספקת תועבר לפרופסור מקונוגול!".
הארי וג'יני החליפו מבטים מודאגים, "האא" גימגם הארי. אך עיניו של המנהל עכשיו נקבעו על מקום אחר, על מצחו של הארי ובו הצלקת ועיניו נפתחו. הורקארי שכבר היה רגיל למבטים האלה הבין שזה הזמן לנצל ולשאול היכן הגיגית.
"באנו לחפש את הגיגית אתה יודע איפה היא?",שאל הארי בבטיחות בעוד המנהל לא העביר את עיניו מצלקתו הוא ניסה לגמגם משהו, לאחר מכן השיב עיניים שחורות ונוצצות לעיניו של הארי וקולו היה גבוהה ודק יותר משכבר היה
"באתם לחפש בפרטים האישיים של משרד המנהל, כשגישה לשם אסורה ובאמת חשבתם שלא תתפסו?", שאל ולא הצליח את נימת השעשוע שבקולו, אך הפעם אחרי שעיניו נקבעו על צלקתו הוא כבר לא היה מפחיד בעיני הארי ולכן השיב בבטיחות

"כן, אתה יודע איפה הגיגית?"-שאל ולרגע הרגיש שזה היה בטוח מידי אך המנהל התנהג כאילו לא שמע מילה, עיניו שוב היו מקובעות על הצלקת. ואז כאילו התעורר לאחר כמה שניות "אהה כן הגיגית, כן , היה נמצאת בשיגה שם" הוא הצביע בידו על  מגירה קטנה (בגודל של מקלדת) ולה דלת עץ ישנה וכמעט מפורקת. הארי שרק עכשיו הבין שזה המקום ההגיוני ביותר להחביא משהו-אף אחד לא יחפש בגלל גודל המגירה אבל הארי נזכר בארנקה של הרמיוני והאוהלים בשנתו הרביעית- כולם היו נראים קטנים אך בעזרת לחשי הרחבה יכלו להחיל תיקים, בגדים, ספרים וכסף. לפני שהארי הספיק לעשות צעד קטע אותו קול נוסף, קול שלדעבונו הכיר-קולו של סוורוס סנייפ הצטרף, אך הפעם לא היה קר וגבוהה כמו שהכיר אלא קול תחנונים.

"זה לא במגירה, אם תפתח אותה לא תמצא כלום!",אמר בקול שקט ורגוע (מה שממש לא היה אופייני לו) "יש שם חידה, לא תוכלו לפתור אותה לבד!",המשיך ובקולו נימה שרמזה שהוא רוצה לעזור, אך להארי לא הייתה שום כוונה לתת לסוורוס סנייפ לעזור, למרות שעכשיו ידע בגלל זכרונו של סנייפ את סיבת שנאתו להארי, האררי עדיין לא שכח את הפעמים בו ניסה להערילו בעזרת שיקויים,או צעק עליו."תודה אנחנו נסתדר"אמר הארי והפעם היה זה תורו להחזיר לסוורוס סנייפ קול גבוהה וקר. הארי נגש למיגרה פתח אותה וכן גילה במגירה חרוטות כמה מילים " שתי האותיות הראשונות למילה נרדפת ל-כעט,מילה נוספת ל-ללא הצלחה (המילה הראשונה)אם פתרת נכון תצא חיה שלא תרצה לאכול!", היה כתוב מבגירה, הארי הביט בחידה בחוסר אונים "כעט?,ללא הצלחה?-כבר אין לנו הצלחה!"בעט הארי במגירה למרות שזו לא היתה אשמה. אך להפתעו של הארי זה נתן לו את התשובה-כעט-עכשיו "עכ" וללא הצלחה-ביש מזל "ביש" -"עכביש"חיה שלא תרצה לאכול!!

עכביש אמר הארי למגירה, זו לא זזה אלא במקום החרוטים הופיע עכביש מצויר ואדום על המגירה ולידו מבוך ענק שבסופו נראה ציור של-הארי התקשה לראות הוא התקרב לציור זו הייתה הגיגית!, הארי הוציא שרביט והחל לנסות להעביר את העכביש למבוך אך כשטעה העכביש חזר להתחלה- ניהיה אמיתי, המבוך גדל ועכשיו הגיגית יצרה חור קטן במגירה. "לעזאזל"סינן הארי למגירה והמשיך לנסות. לאחר חור קטן ברצפה, 5-עכבישים אמיתיים ומבוך שעכשיו כבר היה בגודל שטיח הצליח הארי להעביר את אחד העכבישים, החור שיצרה תמונתה של הגיגית התחיל להוציא משהו מהיר, אך גם זו לא הייתה הגיגית היה אלו 6-מבחנות בדולח ובכל אחת שיקוי בצבע אחר ועכשיו הארי גם הבין מדוע סנייפ רצה לעזור-התחום שלו-שיקויים. אך הארי עדיין לא היה מוכן לקבל עזרה כמה שהיה חשוב לו לראות את הזיכרון. הפעם ג'יני התקרבה בוחנת את השיקויים בקפידה,כשכל השיקווים כבר נצפו מכל נקודות הזווית השונות שרק אפשר ושג'יני והארי כבר רצו להתייאש ושחיוכו של סנייפ היה גדול כמו בננה מכיוון שכל פעם שנאנחו ולו הזכירו כמה קשה לפתור הפעם את החידה חיוכו התרחב והארי הרגיש רצון עז להחטיף לדיוקנו אגרוף- ואז נזכר שגם זה לא יפריע לסנייפ הרי הוא רק דיוקן. לפתע שהארי נאנח בפעם המי-יודע-כמה המגירה שוב התחילה להחרט כאילו יד בלתי נראת כותבת בה "זיכרונות קשים-צביעים מגעילים-אל תקח אם לאתרצה רק סבל ויסורים. זכרונות מתוקים יותר מידי טובים צבעים נראים מפתים-אל תקח אם לא תרצה להיות רגיש ופוגעני. הצבעם שלא מסמנים אופל או רוע טוב או מתיקות השופט הניטרלי ינצח במשחק. ורק צבע אחד היה מושלם לחידה-צבע שהיה אותו צבע כמו זיכרון-כסוף ומעורפל-הארי לקח אותו מתפלע מה צריך לעשות העלה אך גם לתשובה הזאת הגיע סוף, ברגע שתמה השיקויים כולם נעלמו ובמקומם ניצבה-הגיגית.

הפרק הקודם		הפרק הבא