אחרי לילה של שיכרות

זהו, זה הסוף. מקווה שתאהבו :)

הרמיוני ודראקו לא דיברו במשך זמן מה והרמיוני כבר חשבה שהוא ויתר, למרות שלא האמינה בזה בכל ליבה.
במשך כול הזמן הזה דראקו פעל כדי להוציא לפועל את תוכניתו, שהוא האמין שתהיה לה הצלחה גדולה.
אחרי שהאמינה שמאלפוי כבר לא יציק לה יותר, הרמיוני נרגעה והתרכזה יותר בשיעורי הבית ובילתה עם הארי ורון.
היא ישבה עם רון והארי בארוחת הערב וניסתה לשנות את דעתם לגבי שיעורי הבית שלהם, כדי שיעשו אותם בזמן, ולא ידחו אותם.
"אם תעשו אותם בזמן אתם לא תהיו לחוצים על ההגשה שלהם בזמן, ויהיה לכם עוד זמן חופשי," אמרה הרמיוני, בקולה נשמעה מעט תחינה.
"הרמיוני, גם אם נדחה אותם יהיה לנו זמן חופשי!" ענה לה רון .פתאום הופיע ליד שולחנם מאלפוי ונעמד ליד הרמיוני.
הרמיוני השמיעה אנחה שקטה ושאלה אותו "כן מאלפוי? מה אתה רוצה?"
"רק רציתי לבדוק שאתם כולכם בסדר. הבנתי שלא היה לכם שיעור התגוננות מפני כוחות האופל טוב במיוחד," אמר מאלפוי בדאגה מזויפת ובקול מגחך ולועג.
והוא צדק. זה באמת לא היה שיעור טוב. סנייפ עבר כל גבול כשניסה להוריד לגריפינדור נקודות בגלל שרון התעטש בטענה שזה מסיח את הדעת ומפריע למהלך השיעור. הארי התפרץ עליו (בצדק) וקיבל עונש.
"זה לא עניינך מאל..." התחיל הארי לומר שלפתע נשמעו קולות חשודים משולחן סלית'רין.
הארי, רון והרמיוני (ועוד מספר לא מבוטל של תלמידים שגם שמעו את הרעש המוזר) פנו להסתכל לכיוון שולחן סלית'רין, וראו את קראב וגויל מחטיפים מכות אחד לשני בלי שום סיבה נראית לעין. גם התלמידים שישבו לידם הסתכלו עליהם במבט מופתע, כמי שלא מבינים למה זה קרה. 
מאלפוי מיהר לכיוונם והפריד בניהם די בקלות. לאחר מכן הם התיישבו להמשך הארוחה.
"זה היה מוזר..." אמר הארי בבלבול.
"טוב אלה קראב וגויל, למה ציפית?" ציין רון.
הרמיוני לא אמרה כלום. היא לקחה את חתיכת הדג שהייתה על צלחתה, לעסה אותה בשקט ואז שתתה את מיץ הדלעת שלה בדממה, שקועה במחשבותיה התמוהות.
כשיצאו מהאולם הגדול הרמיוני הרגישה לפתע ממש עייפה ואמרה לרון והארי, שהתכוונו ללכת למגרש הקווידיץ', שהיא הולכת לחדר המועדון כדי לנוח מעט.
דרכיהם התפצלו, אבל הרמיוני לא הספיקה להגיע עד לחדר המועדון והתמוטטה בדרכה לשם.
הדבר האחרון ראתה לפני ששקעה בשינה היה הבזק של שיער בלונדיני.

********
כשהרמיוני התעוררה לבסוף היא מצאה את עצמה בחדר גדול בעל אח גדולה שאש פצפצה בתוכה, ספה בצבע ירוק כהה, בדומה לצבע הקירות, ומיטה זוגית גדולה באמצע החדר.
היא שכבה על המיטה. היא הביטה קדימה וראתה שמולה, על הספה ישבה דמות מוכרת.
היא כבר הייתה ערה לגמרי כשראתה את הדמות. "מאלפוי??" צעקה. "איפה אני? מה קורה פה? מה אתה עושה?"
את מוכנה להפסיק לצעוק?" ענה לה בקול רגוע. "אנחנו בחדר הנחיצות.""
"למה?" שאלה בחשש, "ואיך בכלל הגעתי לפה? אני רק זוכרת שאכלתי אורחת ערב, אתה באתה, קראב וגויל רבו... רגע אחד, את הכנסת לי שיקוי שינה לכוס נכון??" הגבירה את קולה ונעמדה באחת.
"נכון, אחרת לא היית באה איתי לפה," ענה לה עדיין באותו בקול רגוע. 
"ברור של הייתי באה! אתה בכלל שם לב לאיך שאתה מתנהג?! זה ניקרא חטיפה מאלפוי! לא עושים דברים כאלה!" צעקה עליו בחוזקה. "למה בכלל הבאת אותי לפה?"
"טוב, את אמרת שאת לא אוהבת אותי, לא האמנתי לך, חשבתי על התוכנית הזאת כדי... " המשיך מאלפוי. 
"מה זאת אומרת לא האמנת לי?! למה שאני סתם אגיד את זה? ומה חשבת, שאם תסמם אותי ותביא אותי לפה אני פתאום אתאהב בך?! איך המוח שלך עובד?" התפוצצה עליו הרמיוני, כאשר היא כבר עומדת קרוב אליו. היא התאפקה שלא להחטיף לו סטירה.
"חשבתי שאם תהיי פה אני אוכל להוכיח לך שאת כן אוהבת אותי!" אמר מאלפוי, כבר לא בקול רגוע אלא עצבני יותר ויותר.
"ואיך חשבת שתעשה את זה?" שאלה הרמיוני בתהייה.
"חשבתי שאני אוכל להראות לך את הכישורים שלי..." התחיל מאלפוי להגיד.
"את הכישורים שלך?? אני לא מאמינה, חשבת שתסמם אותי, תביא אותי לפה בניגוד לרצוני, ואני אסכים להזדיין איתך?? אתה פשוט מפגר!!" צעקה עליו הרמיוני בחוזקה.
"כשאמרתי שאני לא אוהבת את ההתנהגות שלך בתור מפונק, רשע ומניפולטיבי אני התכוונתי לזה. כשאמרתי לך שאני שונאת את ההתנהגות שלך  אני לא סתם אמרתי. ומה אתה עושה? אתה לא מנסה בכלל להשתנות. אם כבר אתה רק נהיה גרוע יותר," המשיכה כבר לא צועקת, אלא בקול חלש ובעיניים מלאות בדמעות.
היא לא חיכתה להסברים שלו והסתערה מחוץ לחדר, כשבחוץ היא ראתה את קראב וגויל שומרים. היא חלפה על פניהם והמשיכה בריצה.
'טוב, אולי היא באמת לא אוהבת אותי,' חשב מאלפוי בתסכול. 'אז אם אני רוצה אותה אני אצטרך להשתנות להיות נחמד ולא, אממ... מגעיל.'
*********
אחרי המחשבה הזאת מאלפוי באמת השתנה. הוא נהיה נחמד לשם שינוי, הוא לא העליב אף אחד במשך שבועיים, והתייחס לכולם בצורה שווה. הוא הפסיק עם המבטים הלועגים ולא קרא לאף אחד בוצדם.
הרמיוני שמה לב לשינויים האלו, והייתה ממש מופתעת לטובה ושמחה על כך.
היא לא הייתה היחידה ששמה לב כמובן. גם הארי ורון הבחינו בזה ולא הבינו מה עובר על מאלפוי.
"למה הוא נחמד? נראה לכם שהוא מתכנן משהו?" שאל רון בחשד.
"כנראה, אחרת למה שהוא יהיה כזה פתאום?" ענה הארי.
הרמיוני לא אמרה כלום, ורק חייכה לעצמה.
אחרי זמן מה הרמיוני החליטה לפנות אל דראקו.
היא ראתה אותו יושב ליד האגם מתחת לעץ היא באה אליו, והתיישבה לידו.
"היי," אמרה.
"היי," הוא ענה, לא מפנה את מבטו אליה, עדיין מסתכל אל האגם.
"רציתי להגיד לך שראיתי איך השתנת, איך נהיית אכפתי פתאום, ו... וזה ממש מוזר לי!" אמרה לו.
"מה?? חשבתי שזה מה שרצית!" ענה לה עצבני משהו.
"כן, גם אני חשבתי ככה אבל מסתבר שלא..." אמרה.
"רגע, אז את רוצה להגיד לי שאת מעדיפה את ההתנהגות הקודמת שלי?" שאל בפליאה.
"לא! זאת אומרת, הגעתי למסקנה שאני אוהבת קצת משניהם," אמרה.
"מה זה אומר?" שאל.
"זה אומר... שכן הייתי מאוהבת בך לפני, וגם עכשיו אני אוהבת אותך. אז אני חושבת שאני אוהב אותך אם תהיה כאילו, שניהם," אמרה במהירות ובבלבול. "לא הייתי צריכה לנסות לשנות אותך, אף מערכת יחסים לא עובדת אם מנסים לשנות את השני." נאנחה.
"אז אני צדקתי, נכון?.." אמר ביהירות, ואז הבין מה הרמיוני אמרה ונעצר "רגע אחד את אמרת מערכת יחסים?" שאל בהפתעה.
"כן," ענתה בביישנות.
"אז אנחנו זוג?" שאל.
"טוב טכנית אנחנו צריכים לצאת כדי להיות ממש זוג, אבל .. כן," אמרה.
"אז זה אומר שאני יכול לעשות את... זה?" אמר ורכן לנשק אותה, נשיקה רכה על השפתיים.
כשהשתחררו הרמיוני אמרה, "כן, אתה בהחלט יכול לעשות את זה," ורכנה לנשק אותו בשנית.

                                                      The End

הפרק הקודם