הארי, מי?

במהלך החודש האחרון קבלתי הרבה מאוד הודעת של אנשים שרוצים שאמשיך את הסיפור הזה.

אמנם פרשתי, אבל אני מקבלת הודעות למייל עם כל ה.פ שאני מקבלת, אז יש לכם מזל!

אני הולכת לנסות לחזור לעשות כמה פרקים, נראה אם הכתיבה תחזור אליי

תהנו, ותשאירו הודעה! :)

--

לאחר שהארי וצ'ו סיימו לעשוק את הארנק של הארי בטיילת, הם הלכו -ביחד עם השקיות- למסעדה בתוך העיר.

"תגידי, צ'ו," הארי אמר תוך כדי שהוא עוקב אחרי צ'ו למסעדה שהיא בחרה.

הארי חשב שעדיף שצ'ו תבחר מסעדה כי אחרי הכל, הוא רק תייר כאן, היא בוודאי מכירה את המקום כמו את כף ידה.

"כן, הארי?" היא שאלה, לא מסתובבת כדי לדבר פנים אל פנים. היא טיפה הלכה לאיבוד כאן, אבל האגו שלה לא נתן לה להתוודות על כך.

"עוד כמה זמן מגיעים?"

"הממ.. 5 דקות?" צ'ו אמרה, ספק שאלה. 

"את אמרת את זה לפני 5 דקות." הארי נעצר, מוריד את השקיות על הרצפה, "אין לך מושג לאן את הולכת, נכון?" צ'ו נעצרה אחריו.

צ'ו הסתובבה, מביטה בו ואז מהנהנת לשלילה באיטיות, לא מוכנה להודות בהבסה. 

הארי צחק, הולך לכיוון עוברת אורח שעברה מולם, "סלחי לי, את יודעת איפה המסע--"

"לא מדבר אנגלית אני." אמרה הבחורה במבטא ספרדי.

"אוקיי," הארי גירד את הראש שלו, "הממ.. איפיטו המסעדיטו?" הוא נסה. הוא זוכר את הטנלובלות שפטוניה הייתה רואה מדי פעם. הם אמרו 'טו' בכל סוף מילה.

העוברת אורח נראתה כאילו הארי קלל את כל המשפחה שלה, היא נתנה לו מכה עם התיק יד שלה, והלכה משם במהירות, נראת נזעמת למדי, ממלמלת מילים חריפות בספרדית.

הארי הביט באוויר, "מה אני עשיתי עכשיו?!" הארי רטן, משפשף את הכתף שלו, בעוד צ'ו צוחקת בקול.

"נ-נראה לי שקללת אותה בספרדית!" צ'ו אמרה מבעד לצחוק, הארי ממשיך עם פרצוף חמוץ, מרים את השקיות ביד אחת, מושך את צ'ו לצד השני של הרחוב עם היד השניה, בעודה צוחקת בקול.

בסופו של דבר, הארי וצ'ו מצאו את המסעדות, ונכנסו לראשונה שמצאו, הארי ממש רעב. 

הם הנכנסו והתיישבו בשולחן שהמארח פינה להם, מסתכלים על התפריט.

"אני כל כך רעב, אני מוכן לאכול ארומפנט!"הארי מלמל.

"א-ארומפנט?" צ'ו הביטה בו בשאלה.

"חיה כלשהי, למדנו אותה בהוגוורטס. זה מן קרנף כזה אבל קסום. הוא שוקל טון והוא די מסוכן, אבל קוסמים מומחים יכולים לטפל בו." הארי שינן, גאה בעצמו שהוא זוכר את החומר בלי הרמיוני.

צ'ו הביטה בו, משועשעת, חוזרת להביט בתפריט, "אוקיי, אדון-יודע-כל."

הארי גלגל עיניים, בוחר מנה.

במהלך הארוחה הארי וצ'ו דברו על הכל וכלום, צ'ו סיפרה סיפור מביך שקרה לה עם לקוח, הארי סיפר על הפעם שרון תקע את הרגל שלו במדרגות והארי הבטיח לא לספר (-אופס), ולהגיד את האמת, היה נחמד.

הארי מצא את עצמו במצבים מביכים שלרגע היה שקט או כשצ'ו שפשפה את הברך שלה בשלו, אבל לא אמרה על זה כלום והמשיכה. זה היה די מביך. כאילו היא מפלרטטת איתו. הארי עם ג'יני, והיא יודעת את זה, אז הארי הניח שזה לא היה בכוונה.

אחרי שהם סיימו ושלמו על המנה (חצי-חצי, כי לצ'ו לא היה נעים שהוא שלם לה על הכל היום וטיפה הפמיניסטיות שבה אמר לא, והארי כיבד את זה), הם קנו לעצמם גלידות והלכו לכיוון הבית מלון.

"אז מחר בסביבות 10:00 נצא לחנות התכשיטים?" הארי שאל.

"מ-מה?" צ'ו התנערה ממחשבות.

"לטבעת אירוסין, לג'יני." הארי הסביר, לא מבין איך היא יכולה לשכוח מזה כל כך מהר.

"אה! נ-נכון." צ'ו מלמלה, "הממ, כן, 10:00 זה בסדר."

הארי שם לב שצ'ו לא אוכלת את הגלידה שלה, אז הוא הצביע על הגביע, "הכל בסדר?"

"כ-כן, אני פשוט לא רעבה, האמת." היא הודתה.

"אז אני יכול את זה?" הארי שאל, עדיין מצביע על הגלידה שלה.

היא צחקה, נותנת לו את הגביע שלה.

"יש!!" הארי קרא בילדותיות, מושך לעצמו כמה מבטים של שפוטיות מעוברי אורח.

הבחור אמנם נצח את אדון האופל, אבל מותר לו להתלהב מגלידה, נכון?

הם הגיעו לבית המלון והחליטו לקרוא לזה יום, מברכים להתראות, וכל אחד הולך לחדר שלו.

הארי שם שעון מעורר ליד המיטה, לשעה 08:30, והלך לישון, חולם על מה שלעזאזל אנשים כמו הארי פוטר חולמים.

הפרק הקודם		הפרק הבא