אלבוס סוורוס-פוטר והיורש האפל

פרק שלישי - גריפינדור או סלית'רין?

הרכבת עצרה.
על המדרכה עמדו תלמידים רבים, מתוכם מאה תלמידי שנה ראשונה.
אלבוס ורוז היו שם, גם.
כשהרכבת התרוקנה מנפש חיה, היא העלתה אדי קיטור והחלה להסתובב חזרה, על מנת להתחיל את הדרך בחזרה לקינג-קרוס.
אל המדרכה הגיע איש גדול מאוד, בעל זקן שחור וסבוך.
הוא נראה זקן מאוד.
"תלמידי שנה ראשונה, בואו לכאן." אמר בקולו החלש.
זה היה, כמובן, רובאוס האגריד.
"שלום, האגריד." קרא אלבוס בקול רך למדי. האגריד הביט אליו.
"הא, שלום, שלום, אלבוס! מה שלום הארי? הוא מסתדר לו שמה בבית שלו ? הכל בסדר? גם הנה רוז-" האגריד שמח כל כך לראות את השניים, שהוא רצה כבר למחוץ אותם בחיבוק גדול.
"אל תשכח,אל.  בוא אלי לשתות תה ביום שישי הקרוב, בשעה ארבע אחר הצהריים. אתם מסיימים מסיימים ללמוד ביום שישי בשעה שתיים-עשרה."
"בסדר..." ענה אלבוס.
האגריד החל להוביל את תלמידי השנה הראשונה אל האגם הגדול, שמה חיכו להם סירות-סירות.
הם עלו בקבוצות של ארבעה תלמידים לסירה, והחלו לשוט.
בסירה של רוז ואלבוס הצטרפו עוד שני תלמידים. הראשון, תלמיד שנה ראשונה בלונדיני, גבוה במעט, שנשא על פניו חיוך גדול, והשני, תלמיד בעל פנים עגולות למדי, שנראה ביישן מאוד.
לאחר חמש דקות של חתירות מתישות למדי, ירדו תלמידי השנה הראשונה מהסירה והחלו לעלות בעקבות האגריד אל אולם הכניסה.
כל אחד הסתכל לכל עבר, סקרן כבר לראות את כל שאר המקום.
הגשרים גרמו ללב שלהם לצנוח, וכולם פטפטו בשמחה.
"שקט!" נשמע לפתע קול רועם.
מתוך דלתות גדולות באולם הכניסה הופיע מורה שמנמן וגבוה למדי.
"אני הוא פרופסור לונגבוטום, ואני אלמד אתכם את מקצוע תורת הצמחים. תלמידים יקרים, חכו פה מספר דקות, ואשוב אליכם במהרה. בקרוב מאוד ייחל טקס המיון."
נוויל לונגבוטום, המורה לתורת הצמחים וראש בית גריפינדור, חייך לעבר אלבוס חיוך קטן וחזר לאולם.
כל התלמידים היו סקרנים לדעת לאן ייבחרו –
גריפינדור, ביתם של האמיצים, סלית'רין, ביתם של השאפתנים, הפלפאף, ביתם של טובי הלב, או רייבנקלו, ביתם של החכמים.
אלבוס שתק והוא הביט סביבו.
האם קיים סיכוי שהוא יילך לסלית'רין? הוא לא רצה לחשוב על המחשבה העגומה הזאת, הוא העדיף את גריפינדור. מצד שני, הוא ניסה להיזכר במילותיו של אביו.. "הכרתי איש חכם מאוד.. והוא היה בסלית'רין.." בעודו מהרהר בכך, תלמידים רבים פטפטו ופטפטו, בעוד פיבס, רוח הרפאים הידועה בתעלוליה, עברה מעליהם בניסיון להפיל פצצות סירחון על תלמידים מסכנים.
"פיבס!" צעק נוויל בעודו חוזר לתלמידי השנה הראשונה. "לך מכאן, שרץ שכמותך. עכשיו, בואו אחרי בשקט והתכוננו למיון. כל אחד ילך לבית אחר. בבית ספר זה ישנם ארבעה בתים: גריפינדור, סלית'רין, הפלפאף ורייבנקלו. כולם נקראים של שמם של מייסדי בית הספר. וכעת, בואו אחרי."
דלתות האולם הגדול נפתחו.
אלבוס הביט בפליאה בתקרה המכושפת וראה את הכוכבים מחייכים אליו.
תלמידים רבים שישבו בארבעה שולחנות שהיו באולם הביטו על תלמידי השנה הראשונה.
כשתלמידי השנה הראשונה נכנסו נשמעו לחשושים שונים כמו: "אומרים שזה הבן של פוטר..." ו-"מעניין לאיפה הוא ייתמיין..."
בסופו של דבר, ישבו תלמידי השנה הראשונה על הרצפה החמימה.
אישה גבוהה למדי, שחבשה מצנפת שחורה לראשה, הופיעה לפתע מול התלמידים.
"תהיו בשקט!" היא צעקה לעבר השולחן של הסלית'רנים. "חוצפה של ממש..." היא מלמלה.
"מי זאת?" שאל אלבוס והביט בחשד באישה.
"זו המנהלת." חייכה רוז. "מינה מקוגנגל. גם אימא שלה ניהלה פה, ואימא שלה לימדה.." רוז השאירה את משפטה תלוי באוויר.
פר' מינה הובילה שרפרף גדול למרכז הבמה, ועליו הניחה את המצנפת השחורה.
אלבוס הביט בתלמידי סלית'רין בחשש. מה אם הוא יבחר לבית הזה? מה אם המנהלת תכעס עליו? מה אם אביו לא ירצה לקבל אותו בחזרה לביתו?
הוא שקע במחשבות על השיבוץ לבית סלית'רין בעוד מצנפת המיון פתחה את פיה והחלה לשיר:

אני מצנפת המיון, שחורה וקטנטנה,
בסך הכל נועדתי למיין בכל שנה.
כל פעם מחדש,  למיין תלמידים חדשים,
לאחד מארבעת הבתים הנפלאים!

גריפינדור, הוא בית האמיצים.. !
סלית'רין, בית השאפתנים..
רייבנקלו, ביתם של החכמים הגדולים....
והפלפאף- לשם טובי הלב הולכים.

אל תחששו - ילדים יקרים!
אותי חבשו - תלמידים חדשים!
ואמיין אתכם, ילדים ותלמידים
לבית שלכם, הכי-הכי יתאים.

כולם מחאו כפיים שהמצנפת סיימה לשיר את שירה.
פרופסור לונגבטום פתח מגילה ארוכה והחל לקרוא בשמות הילדים.
"זיווה אבוט." הוא קרא, ותלמידה שמנמנה אך קצת גבוהה ניגשה אל המצנפת.
"הפלפאף! " צעקה המצנפת.
תלמידי הפלפאף הריעו.
"חני בטמיאס." קרא נוויל, וילדה נוספת, די דומה לקודמת ניגשה למצנפת.
"רייבנקלו!" המצנפת קראה בקול.
וככה, לאט לאט התמיינו תלמידים רבים לבתים השונים.
אלבוס החל לדאוג, מה יקרה אם יגידו לו שאין לו בית מתאים, ויאלץ לחזור לאביו ולאימו, הביתה?
"סקרופיו מאלפוי! " קרא הפרופסור.
סקרופיו, תלמיד בלונדיני, רזה ופרוע למדי,  ניגש בצעד יהיר למצנפת, חבש אותה, ותוך שניות מספר הוא התיישב בשולחן של סלית'רין.
"רדיל דירל."
ילד דומה במראהו לסקרופיו מאלפוי, ניגש למצנפת, הוא גם הלך לבית סלית'רין.
"רוז וויזלי!"
רוז קפצה ממקומה, מבוהלת, וניגשה בחיפזון רב אל המצנפת. היא מיהרה לשים אותה על ראשה, ולמשך דקות ספורות המצנפת רק שתקה.
"גריפינדור!" היא צעקה לבסוף, ובשולחן גריפינדור לא הספיקו להריע לה.
"אלבוס-סוורוס פוטר!" קרא פרופסור לונגבטום וחייך לעבר אלבוס.
אלבוס הלך בצעדים איטיים למדי לעברה של המצנפת.
חושש, הוא התיישב על השרפרף. הוא ראה למשך שניות ספורות תלמידים רבים שנועצים בו עיניים, אך מיד לאחר מכן ראה שחור בלבד.
הממ. עוד פוטר נוסף... חשבה המצנפת. אם הוא ילך לגריפינדור, בית האמיצים, הוא יעשה טעות בזה שלא הלך לסלית'רין...
אלבוס חשב בחוזקה, לא, לא, לא סלית'רין!
אז לאיפה עלי לשבץ אותך? גריפינדור או סלית'רין? בסלית'רין יהיה מקומך טוב מאוד, אך גם בגריפינדור.  הרהרה המצנפת.
אלבוס התפלל בראשו שיבחר לגריפינדור ואמר בקול חלוש, "לא סלית'רין, רק לא סלית'רין..." הו, גם אביך אמר את זה. והוא עשה טעות. הוא ממש היה תעלולן. נדמה לי שלא יזיק לך ללכת ל... הממ... אני חושבת.. כן..
"סלית'רין!" צרחה המצנפת.
עיניו של אלבוס החשיכו, והוא ראה רק שחור בעיניו. למען האמת, הוא לא רצה לראות כלום. הוא שובץ בסלית'רין.

הפרק הקודם		הפרק הבא