אמת או חובה - בני הנפילים

אל תדאגו - לא קראתי לפרק ככה בגלל שיש פה את טודו בום. קראתי לו ככה בגלל ש... וול, אני שונא את השיר הזה והוא מעצבן, ושיר מעצבן שכולם שונאים יהיה בפרק.
תודה שאתם מגיבים! תיהנו!

כולנו ישבנו בחזרה במעגל, זהובים כמו תכשיטים.
אחרי הכול, לא רק ג'ייס נצבע.
ג'ייס חייך אל אלק וסובב את הבקבוק. מגנוס מירפק את אלק והצביע על טיי - הוא ישב לידי, פניו מוכתמות בצבע גואש זהוב, והחזיק את ידי. כנראה בגלל זה מגנוס הצביע עלינו.

הוא קיטיי שיפר השני בחבורה.

הבקבוק נעצר על מגנוס וליבי. מגנוס חייך חיוך רחב.

"אמת או חובה, ליביה?" מגנוס שאל. ליבי חייכה.

"אמת."

"האם מתחשק לך לעזוב במנוחה את אחיך התאום וכריסטופר -"

לא. שלא יעז.

" - ג'ונתן -"

לא. הוא לא יכול לעשות לי את זה.

" - הרונדייל -"

עדיין יש סיכוי שהוא מתכוון לג'ייס?

" - הידוע בכינויו, קיט רוק?"

לא, גורלי נחרץ.

חיוכה של ליבי התרחב. "לעולם לא." היא סובבה את הבקבוק, וידעתי שבפעם הבאה שתהיה למגנוס הזדמנות לאמלל אותי, הוא יעשה זאת.

הבקבוק נעצר על קליירי וג'וליאן. ג'וליאן בחן את קליירי בריכוז, והיא צחקה.

"אמת או חובה?" ג'וליאן שאל בנימה רצינית. קליירי הרימה גבה.

"אמת."

"תפסיקו להיות פחדנים!" ג'ייס התפרץ, וקליירי נעצה בו מבט רצחני. "לא שאני רומז שאת פחדנית, מותק. אבל תתחילו לבחור גם חובה, לא רק אמת!"

"אני לא רוצה להתנשק עם מישהו," רטנתי. סיימון הרים גבה.

"אומר מי שהתמזמז עם החבר החדש שלו בחדר שלו?"

"איך אתה- אני לא עשיתי את זה!" קראתי במבוכה והסמקתי. לפתע, כולם הסתובבו בהפתעה, כולל אותי. קול נהדר נשמע ליד האוזן שלי. קול מצלצל כמו אלף פעמונים, טהור ומושלם. קול של התגלמות האושר והשמחה המוחלטים.

לעזאזל, זה היה הצחוק של טיי.

צחוקו גווע כששם לב שכולם מסתכלים עליו, ואז הוא הסמיק מעט. "מה? זה היה מצחיק."

"אני לא מערער, ילד, אבל הצחוק שלך…" מגנוס אמר בהפתעה. טיי קימט את מצחו בדאגה.

"משהו לא בסדר אתו?"

"להפך," מיהרתי להגיד. "הצחוק שלך נהדר. הוא מושלם."

"מה שהוא אמר," נשמעו מלמולים מכל עבר.

"מוטב שתצחק יותר, ילד," מגנוס סיכם את הנושא.

"בכל אופן, בחרתי באמת," קליירי החזירה אותנו לנושא. ג'וליאן הרהר מעט. הוא שלח מבטים אל מארק, כריסטינה, דייגו ואמה. באמה הוא בהה ארוכות.

"האם אי פעם קיימת מערכת יחסים עם הפראבטאי שלך?" הוא שאל לבסוף, למרות שכולם ידעו שזה נכון.

קליירי, ככל הנראה, הופתעה מהשאלה. "כן. אני וסיימון…" היא העיפה מבט נבוך לכיוונו של הערפד לשעבר, "היינו ביחד."

"זה היה שונה? לא בסדר, בדרך כלשהי?" ג'וליאן שאל בסקרנות. "סיכון כלשהו?"

"לא ממש," קליירי אמרה באגביות. "מלבד זאת, היינו ביחד עוד לפני שהיינו פראבטאי."

"אוקיי," ג'וליאן מלמל. "בסדר."

קליירי רכנה קדימה וסובבה את הבקבוק. אמה ואלק.

"אמת או חובה?" היא שאלה. אלק משך בכתפיו.

"אני הגעתי למסקנה שאם ג'ייס מפחד ממך, כולנו אמורים לפחד ממך. לכן אבחר באמת."

אמה נראתה מרוצה שהם מפחדים ממנה. "מאחת עד עשר, כמה זה כאב כשהיית מאוהב בג'ייס? והאם אתה עדיין דלוק עליו?" היא שאלה בישירות. אלק הופתע מהשאלה.

"אני יכול להחליף לחובה?"

"רק אם אתה רוצה לקבל משהו משפיל נורא."

"עשרת אלפים. אולי." אלק הסמיק וסובב את הבקבוק. "קדימה, בן אדם הבא. עוברים."

"מה זאת אומרת 'אולי'?!" מגנוס צעק. אלק הסמיק אף יותר.

"בן אדם הבא," הוא אמר בעיקשות. "אני את שלי גמרתי."

הבקבוק המשיך להסתובב, ונעצר עלי ועל מגנוס. חייכתי חיוך שטני.

"אמת או חובה, ביין?" שאלתי. מגנוס חייך.

"חובה."

"חובה עליך להתענות בעינוי הנורא ביותר בכל מדורי הגיהינום. העינוי שאנשים כה רבים בעולם הזה נאלצו לסבול במשך כה הרבה זמן." צמצמתי את מבטי. סיימון השתנק.

"לא. אתה לא רציני. אפילו למגנוס זה לא מגיע."

"כן, אני רציני לגמרי," אמרתי בקול נמוך. "אני גוזר עליך את הגורל הנורא מכל. אני גוזר עליך להאזין באוזניות או ברמקול, לבחירתך, בשיר הנורא ביותר שהאנושות חוותה עד שהבקבוק יצביע עליך פעם נוספת."

"איזה שיר? ולמה אתה כל כך דרמטי?" ג'ייס, הידוע גם בתור "מר מובן מאליו" שאל.

"ג'ייס. לא כדאי לך," סיימון הזהיר. צמצמתי את מבטי עוד קצת.

"הו כן, אני מדבר על החוויה הנוראה מכל."

"לא!" סיימון קרא.

"השיר Baby של ג'סטין ביבר."

"אתה עושה מזה כזה עניין?" ג'ייס שאל.

מגנוס נאנח. "בסדר גמור. אוזניות." אוזניות הופיעו בידו. "שים," הוא אמר, חיבר את האוזניות לטלפון והושיט לי.

נכנסתי ליוטיוב, חיפשתי את גרסת עשר השעות של השיר, והפעלתי. מגנוס נראה מזועזע.

"איך הוא מפיק מהגרון שלו את הצלילים הנוראיים האלה?!" הוא שאל בזעזוע.

"אחת מתעלומות היקום," קליירי אמרה.

מגנוס רכן קדימה וסובב את הבקבוק. אני חושב שהוא כישף אותו, כי מה שקרה אחר כך היה באמת מגוחך.

הבקבוק הצביע עלי ועל טיי, וכולם, בעיקר בני העשרים ואחת שביניהם, התחילו למחוא כפיים ולצעוק "אווו" בקול. חלקם שרו גרסה מאוד נחמדה של "... על עץ יושבים, מתנשקים כמו זוג יונים", עם השמות שלנו. טיי, מצדו, הזעיף פנים ופנה אלי.

"קדימה. בוא נגמור את זה. אמת או חובה?"

"חובה," עניתי מיד. טיי הרהר לכמה רגעים. "אני לא יודע," הוא אמר לבסוף. כלומר, הייתה לי חובה. אבל אני לא רוצה לעשות אותה מול כולם."

"אין לך מה להתבייש," ג'וליאן אמר בעדינות. "כולנו חולקים כאן סודות."

"כן!" איזבל קראה. "חלקנו אפילו יצאו מפה עם בני זוג." היא שלחה מבט אלי.

"טוב," טיי אמר בכניעה. "בסדר. קיט, זוכר את הפעם ההיא כשהלכנו לבניין הנטוש שאני אוהב, באמצע הלילה?"

"ברור. זאת הפעם הראשונה שהסכמתי שמישהו יצייר עלי רונה," פלטתי. עוד "אווו" מתרגש מכולם.

"אתה זוכר איפה קעקעתי אותה?"

"כן." נגעתי במרכז הגב שלי, במקום שבו הרגשתי את דגדוג האסטלה על עורי ואת ידו החמימה של טיי. "בדיוק כאן."

"יופי," טיי אמר בסיפוק. "אני רוצה לגעת בך."

ליבי, שבדיוק שתתה מים, נחנקה והחלה להשתעל. לסתי נשמטה בתדהמה. ג'וליאן, אמה, דרו וכריסטינה השתנקו. טיי שונא כשנוגעים בו; אז ליזום מגע? זה צעד. ואחד אדיר.

פניו של טיי נפלו. "אני… זה מוזר? זה לא בסדר?"

"לא!" קראתי בקול רם עד כדי כך שגרמתי לטיי להירתע. "אני… פשוט היינו מופתעים, זה הכול. אתה לא נוהג ליצור מגע."

"כן, אבל כשציירתי עליך את הרונה רציתי לגעת בך." זה היה לפני פחות משבוע. לא ידעתי אם אני עומד לצחוק או לצרוח.

"בסדר. איפה?" שאלתי בקול מתוח. עיניו האפורות של טיי אורו, והכילו ניצוץ מאושר ויפה. הייתי מוכן לתת לו את כל העולם על מגש של כסף כדי לשמור על ההבעה הזאת.

"הגב שלך. בדיוק איפה שציירתי את רונת התעתוע."

"אני די בטוח שהיא עדיין נשארה שם." הסתובבתי עם גבי לטייבריוס ונאלצתי לסבול את המבטים שהשאר נעצו בי. החזרתי לכל אחד מבט קטלני פי שניים, והפשלתי את החולצה שלי למעלה.

העור של קיט היה די נעים, למען האמת. בערך כמו שציפיתי.

היי. זה טיי. החלפנו בינינו את המיקרופון, כי קיט החליט שהוא לא מסוגל לתאר את הקטע הזה בלי להסמיק והוא לא רוצה שהשאר יצחקו עליו.

לתת לכם ספוילר? זה קרה בכל מקרה.

עוד ספוילר: הפרק הבא יהיה מנקודת המבט של איזבל.

העברתי את ידי בעדינות על הגב של קיט. הרונה עדיין הייתה שם, חמימה ונעימה. העור של קיט היה חמים, אבל הייתה לו צמרמורת.

"קר לך?" שאלתי. קיט הצטמרר פעם נוספת והניד בראשו.

"לא. לא ממש."

"הידיים שלי קרות?" שאלתי. קיט נאנק.

"לא. ממש לא. למה?"

"כי יש לך צמרמורת."

שמעתי את השאר משמיעים עוד "אווו" נרגש. הנחתי שקיט הסמיק.

"אממ… אני מניח."

וחזרה אל קיט!

"כי יש לך צמרמורת," טיי אמר. עוד "אווו" מכולם.

כן, בגלל שפאקינג שמת את היד שלך על הגב שלי ואני ממש אוהב את הידיים שלך.

"אממ… אני מניח," מלמלתי. היד של טיי עלתה מעט, מלטפת את גבי עד קו החולצה.

"קדימה, זוג יונים, תגמרו! בן אדם הבא!" ג'ייס קרא ממקום כלשהו מאחוריי.

ידו של טיי הוסרה מגבי, הפשלתי את חולצתי מטה, סובבתי את הבקבוק והמשכנו במשחק.

הבקבוק הצביע על מארק ואיזבל. ראיתי שבפעם הראשונה במשחק, איזי בולעת רוק בבהלה.

מארק חייך חיוך ערמומי, כדרכם של בני הפיות. "אמת או חובה, איזבל?"

וזהו זה! אם אתם רוצים נקודת מבט אחרת, תגידו לי.

מקווה שנהניתם! אל תשכחו להגיב!

טיי(לור) :)

הפרק הקודם		הפרק הבא