הוגוורטס תחתית - גמור

דבר ראשון על הבוקר הלכה רוז למשרד של פרופ' פליטיק, ראש בית רייבנקלו, והסבירה לו שהמזוודה השחורה שנמצאת בחדרה אינה שלה, ושהמזוודה שלה כנראה נמצאת בלונדון.
אחרי כמה בירורים של מי ומה ואיפה זה מוריס, הפרופסור קישר אותה אליו דרך האח.
מוריס אישר שאכן המזוודה של רוז נמצאת אצלו, ושהוא ישלח אותה אליה עוד היום, אבל הכחיש שהמזוודה אצל רוז שייכת לו.
"אני לקחתי מזוודה שחורה מהתא שלך, של מי עוד זה יכול להיות?" שאלה רוז.
למוריס לא היה מה לומר, והוא סיים ויצא בטענה שהוא צריך לעזור לדיילת המתוקה לסדר את התאים של הרכבת.
פרופסור פליטיק נתן לה חבילת סוכריות והבטיח לה שיברר בשבילה את העניין, והיא יצאה ממשרדו מהורהרת וכמעט נפלה במדרגה נעלמת שנצבה שם.
אחרי שאיבדה את הדרך כמות מספקת של פעמים מצאה את חדר הבית של ריוונקלו, שהתברר כקרוב מאוד למשרד של פליטיק. כנראה היא הקיפה חצי טירה בדרכה הנה.
היא עלתה לחדרה, פתחה את הדלת וקפאה על מקומה.
במרכז החדר שכב יצור לבן בוהק דמוי לטאה, בגודל של דוב, עם כנפיים איימתניות וראש משולש שהיה עסוק בלאכול עוגה גדולה ממזוודתה של בל.
צמודה לקיר הרחוק עמדה בל. היצור הלבן חצץ בינה לבין הדלת. לשניה הם הביטו אחת בשניה ורוז הופתעה שבל נראתה כמעט רגועה וסימנה לה להיות בשקט.
היצור הרים את ראשו, ורוז ראתה שתי עיינים ענקיות ולבנות חסרות אישונים.
רוז מעדה צעד אחורה ונתקעה בשידה של מריאטה. עלה לה רעיון לראש.
היא פתחה קופסת עוגיות שמריאטה הביאה מביתה וזרקה אותם לצד הרחוק של החדר. היצור קפץ אחריהם בלהט.
"רוצי" צעקה אל בל, שמיד רצה לכיוונה, ודרכה על הזנב הארוך של היצור.
"קראאאא" היצור הסתובב להביט בהם, אבל הם כבר רצו במורד המדרגות. היצור יצא בדוחק מדלת החדר ודלק אחריהם.
"בואי לפה" משכה רוז את בל למסדרון הצדדי שהוביל למשרד של פליטיק. הם רצו אחת על יד השניה במעלה המדרגות, ולפתע בל נעלמה.
"מה קורה בל..." רוז הסתובבה וראתה את בל שקועה עד מותניה בתוך המדרגה הנעלמת מנסה להאחז במשהו כדי לא לשקוע עוד. היצור הלבן בדיוק נגלה מעבר הפינה, ריחרח את האוויר וקלט אותם במעלה המדרגות.
רוז לא התלבטה לשנייה ורצה להושיט את ידה לבל. היצור התחיל לטפס, אבל כל כמה שרוז ניסתה למשוך את בל החוצה היא לא הצליחה. היתה מין משיכה חזקה מתוך המדרגה, ובמהירות כל גופה של בל היה שקוע בפנים, וידה של רוז עוד החזיקה בידה. עוצמת השאיבה משכה גם את כתפה של רוז פנימה, את ראשה, ולפני שהספיקה לשים לב היא נפלה יחד עם בל לתוך החשכה של המדרגה.
                .....................~~~~~~~°°°°°°°°°~~~~~~~~~.................
"רוז, את בסדר?"
רוז לא ידעה מה לומר. היא לא ראתה דבר וכל גופה כאב מהנפילה הכואבת על רצפת האבן.
"בואי לפה, את רואה את החריטות האלה?".
"אני לא רואה כלום. איפה את בל?" רוז ניסתה להביט סביב אבל החושך היה מוחלט.
"אה שכחתי" קולה של בל נשמע קרוב מאחוריה. רוז הרגישה מוזר.
"אני מזהירה אותך כדי שלא תבהלי" המשיכה בל בקולה השקט "אני עומדת להדליק אש בידיים שלי".
וכך אכן היא עשתה, להבה קטנה ודקה בקעה מהחריץ בידיה בו קוראות מגידות העתידות. ורוז, מסוונוורת מעט מהאור הפתאומי, ראתה את פניה של בל וביטנה התהפכה.
זו היתה הפעם הראשונה שראתה את בל בלי מסך שיער חוצץ ביניהם. מחצית פניה השמאלית היתה ירוקה ומעוותת, ועין קטנה ושחורה הביטה עליה משם.
בל מיד כיסתה את פניה בשערה השחור החלק.
עכשיו הבינה רוז מה הפך את בל לילדה כל כך ביישנית.

"את יודעת" המשיכה בל "הדרקון יצא מתוך המזוודה שלך"

רוז הייתה בהלם.
קול נחירה עמום נשמע מעליהם.
הם הביטו למעלה וראו חוטם לבן וגדול ניצב באוויר, ובעקבותיו הופיעו עיינים לבנות גדולות, ואחר כך כל הראש הגדול והמשולש, והיצור קפץ פנימה.

הפרק הקודם		הפרק הבא