מרי פופינס והוגוורטס

בלילה מייקל חלם שמרי פופינס עפה אל תוך החדר שלהם כשהיא מחזיקה המטריה הידועה שלה עם ידית-ראש-תוכי פתוחה מעל ראשה לפתע גברת וורסון הופיעה בפתח החדר ואז הוא ניגש אליה והיא נהפכה לכדור גומי והוא החל לבעוט בו לכל הכיוונים. ואז מרי פופינס סגרה את המטריה שלה והצביעה על גברת וורסון והיא נהפכה מכדור לקרפדה גדולה ואדומה מנוקדות בעיגולים שחורים. הקרפדה קיפצה אליו ולפתע כל החדר נעלם והיו רק הוא והקרפדה בתוך מסדרון חשוך. הקרפדה התקרבה אליו יותר ויותר עד שהוא הצליח להרגיש את הבל נשמתה היא פתחה את פיה הענק הוא ניסה לגרש אותה בידיו אך הוא לא הצליח לתפוס אותה

"מייקל, מייקל," חדר קול אל מוחו. "תתעורר." הוא נופף בידיו על מנת לגרש את הקול אך הקול היה חמקמק. "מייקל תתעורר." הוא שמע את הקול ממש מעליו. הוא הבין שהפסיד במערכה ופקח את עיניו ברגע הראשון הוא ראה את ג'יין נוהרת מעליו. "הו, סוף כל סוף התעוררת," היא אמרה והזדקפה. "כבר חשבתי שתתעורר רק בצהרים."

"ממתי זה כל כך אכפת לך?" שאל מייקל שקורי השנה האחרונים עוד היו נסוכים על עיניו.

"כל כך מהר הספקת לשכוח?" נזפה בו ג'יין. "צריך לעשות כמה שיותר רושם טוב על אבא ואימא כדי שיסכימו לנו לפגוש את מרי פופינס וללכת להוגוורטס."

"אה, נכון," אמר מייקל. "פתאום נזכרתי."

"אתה זכרת רק חלק מהדברים," אמרה ג'יין וצחקה. "את כל העניין הזה שתהפוך את גברת וורסון למטאטא לא שכחת ."

"מאיפה את יודעת?" אמר מייקל מופתע.

"כי אתה חולם בקול," ענתה ג'יין וצחקה עוד יותר.

"מה זאת או-" התחיל מייקל לשאול אבל נקטע באמצע מכיוון שגברת וורסון נכנסה לחדר מחזיקה בידה מגש.

"יש לכם פה משקה קקאו," היא אמרה בקול יבש ושילחה בג'יין מבט חד. "אחר כך תתלבשו ותרדו לארוחת בוקר." היא הניחה את המגש על השידה הסמוכה והלכה.

רק כשהיא יצאה מן החדר נגשו מייקל וג'יין לשתות את המשקה החם

"אתה חושב שהיא שמעה אותי?" אמרה ג'יין למייקל בין לגימה ללגימה

"לא אכפת לי," אמר מייקל והניח את הכוס הריקה בחזרה על השולחן. וגם אם כן – היק (הוא פלט שיהוק ארוך. לבריאות אמרה ג'יין) זה לא כל כך מזיז לי."

אחר כך הם התלבשו וירדו לארוחת בוקר.

"בוקר טוב," אמרה גברת בנקס כשראתה אותם יורדים במדרגות. "אני ואבא החלטנו להסכים לבקשתכם שנפגש עם מרי פופינס בעוד שבוע ונלך לקנות יחד את הציוד לבית הספר שלכם."

"באמת?" אמרו מייקל וג'יין מופתעים יחד.

"יש, יש, איזה כיף," צעק מייקל והחל לקפץ סביב אביו.

"אתם האבא ואימא הכי טובים בעולם," קראה ג'יין בחדווה.

"בסדר, בסדר." קרא אדון בנקס בניסיון להשתלט על הרעש שנוצר מהם. "עכשיו תשבו ותספרו את כל מה שאתם יודעים על המקרה המוזר הזה."

"אין בעיה," אמרה ג'יין. "אתמול בערב נכנס ינשוף לחדר והביא איתו שני מכתבים אחד היה מהוגוורטס בעצמו שבו הודיעו לנו שאנחנו קוסמים ואמרו לנו מהי רשימת הציוד שאנחנו צריכים להביא. והמכתב השני היה..."

"...ממרי פופינס," התפרץ מייקל לדבריה.

"שקט מייקל, גער בו אביו. "ג'יין המשיכי."

מייקל הסמיק עד לשורשיי שערותיו. ג'יין נתנה לו מבט מרחם והמשיכה. "הוא היה ממרי פופינס, שבו היא הודיעה לנו שהיא תשמח להיות אתנו כשנקנה את ספרי הלימוד להוגוורטס בסמטת דריאגון משהו."

"סמטת מה?" שאל אדון בנקס נדהם.

"אנחנו גם לא כל כך יודעים," אמר מייקל. "זאת סמטה של קוסמים כנראה והיא נמצאת בלונדון ברחוב טיטקת'אן אבל לא היה כתוב שם איזה מספר היא רק כתבה לחכות לה ליד חנות ספרים או חנות תקליטים. ולהגיע לשם בשעה אחד עשרה בדיוק."

"חנות ספרים או תקליטים ברחוב טיטקת'אן בלונדון?" חזר אחריה אביה כהד. "אני עובר שם כמעט כל יום בדרך לבנק ואני יכול להישבע שאין שום סמטה שיוצאת בכלל מהרחוב הזה במיוחד לא ליד שתי החנויות האלה שבמקרה נמצאות אחת ליד השנייה."

"הו אבא," אמר מייקל. "ברור שאתה לא תראה את הסמטה הזאת מרי פופינס בעצמה כתבה שהקוסמים פועלים בחשאיות כדי שהמוגלגים לא ידעו שיש בימנו קוסמים ומכשפות. כנראה אתם לא יכולים לראות את הכניסה לסמטה הזאת," הוא סיים את דבריו ושמץ של גאווה ניכר בעיניו.

"אם אני לא יכול לראות את הכניסה אז איך בדיוק אני אוכל להיכנס?" שאל אדון בנקס בשמץ של לגלוג.

"אל תדאג אבא," הרגיעה אותו ג'יין. "אני בטוחה שמרי פופינס תדע איך לסדר את זה אחרת היא לא הייתה מזמינה גם אתכם לבוא."

הימים הבאים עברו על ג'יין ומייקל בהמתנה מורטת עצבים ליום שני שבו הם ילכו יחד עם מרי פופינס והוריהם לקנות את הציוד המיוחד לבית הספר הוגוורטס לכישוף וקוסמות. ביום ראשון בערב מייקל נכנס למקלחת ואפילו הציע לגברת וורסון עזרה באמבטיה של ג'ון וברברה. דבר שהיה יוצא דופן בצורה עד כדי כך בלתי רגילה עד שאביו אמר בארוחת ערב שהלוואי שכל יום הם יפגשו את מרי פופינס

הפרק הקודם		הפרק הבא