אבן הגורל

פרק שני/התלמיד החדש

"אוופס." אמר הארי אל כול חמישה עשר אוכלי המוות. הם היו עם שרביטים שלופים. הארי והירמוני שלפו שרביטים.

"הארי..הארי..הארי." ליכלך מאלפוי,אחד מאוכלי המוות. "כמה טוב לראותך,ביום מותך."

"אף אחד לא ימות פו." אמרה הירמוני. "אממ..חוץ מכם."

"מצחיק." אמר אוכל מוות מבוגר שהירמוני והארי לא הכיר מצד ימינו של מאלפוי. "אתם באמת חושבים שתצליחו לנצח ארבע עשר קוסמים מצטיינים?"

"למה ארבע עשר ולא חמש עשר?" שאל מאלפוי.

"שתוק." אמר אותו המבוגר. "אקספלימוס!" הטיל המבוגר קסם על הארי ושרביטו הועף מידו כמה מטרים לידו. הירמוני שיקשקה עם שרביטה. מה הם יעשו? היא חייבת לקחת את עצמה ביידים. למרות היום הרע שעבר עלייה בשינוי הצורה.

"אקספלימוס!" אמרה הירמוני והשרביט של המבוגר הועף גם הוא כמו הארי כמה מטרים לידו. המבוגר צחק וביקש מאוכל מוות שיקח את שרביטו והוא לקח אותו עליו והחזיר אותו אל המבוגר. כולם שתקו.

"טוב,מה עכשיו?" שאל מאלפוי.

"מחכים לשניות. שלוש..שתיים..אחת.."

"אבדרה קדברה!" אמרו כולם והטילו את שרביטהם על הארי. הירמוני נעמדה זקופה מלפניו במהירות ואמרה בזריזות:

"אבדרה קדברה!" וחסמה 15 קסמים של שרביטים בקסם אבדרה קדברה בקושי. הכוחות של אוכלי המוות צימצמו פערים. עוד רגע..רק עוד רגע והם יפסידו. הארי היה בשוק. רגליו קפאו. הוא לא יכל לקחת את שרביטו ולהילחם בכול כוחו. הירמוני נלחמה בכול כוחה, אבל נראה שהיא גוססת. היא מפעילה כול כך הרבה כוח כדי להדוף אותם לכמה שניות..ואז התפרצץ תלמיד נוסף לקרב מאחורי הגבר ששולט בכול המהומה ואמר:

"אבדרה קדברה!"  והרג מאחורה את הגבר ההוא שנעמד מימינו של מאלפוי. הגבר הוטח ברצפה שראשו מדממם. כול אוכלי המוות הפסיקו להסתכל אל הירמוני. היא עזבה את הקסם שבשרביט וגם כך אוכלי המוות והם פנו אל התלמיד החדש.

"מי אתה?" שאלו בפה אחד.

"יניר." ענה התלמיד החדש. שיערו היה שחור וגלימתו שחורה ושרביטו על פי מראו על בטוח עשוי מנוצת עוף החול. הוא נראה אמיץ..טוב..אבל על בטוח הוא לא גריפינדור. הוא לא התנהג עד כדי כך באמיצות.

"אתם לא תעזו לגעת בהארי פוטר."

"ילד עלוב." פנה אליו מאלפוי. "הרגת את מנהיג המשימה שלנו! הרסת הכול! רק הוא ידע את התוכנית, ילד עלוב. עכשיו, אני מנהל את הקרב. ועכשיו אני יהרוג אותך בעצמי." אמר מאלפוי ופנה עם שרביטו אל התלמיד החדש יותר מקרוב. "אקספלימוס!" אמר תלמיד אחד בקול מוכר ולמאלפוי עף השרביט במרחק שלושה-ארבעה מטרים. זה היה הארי פוטר. הוא כיוון את השרביט שלו אל מאלפוי וגיכחך.

"תצתרך לעמוד מולי כדי להילחם בילד, מאלפוי."

מאלפוי התעצבן אבל ניסה להירגע. הוא לא יודע את התוכנית והם ברחו מהמקום והשאיר את שרביטו על האדמה. הארי והירמוני ניגשו אל התלמיד. הוא שיקשק מרוב פחד שהלכו אוכלי המוות. הוא שם את שרביטו בחזרה בכיסו והסתכל עליהם.

"אתה מגריפינדור?" שאל הארי.

"לא." ענה התלמיד.

"אולי מהפלפאף?" שאלה הירמוני.

"לא." אמר התלמיד. "אני מרייבנקלו. בית החכמים. זו הפעם הראשונה שאני משתמש בקסם שכזה נגד מישהו."

"יש לך אמיצות רבה." ניגש אליו הארי וטפח עליו בכתפו. "אתה נראה כמו אחד שיעזור לנו במסעות. התקבלת."

"אתם לא מבינים." אמר התלמיד החדש מרייבנקלו,יניר. "יש לנו בעיה גדולה יותר. יש אבן. ששמה הוא אבן הגורל. מי שמחזיק אותה שולט במזלו ובגורלו. היא נמצאת אצל האישה השמנה בקיר צדדי."

"ו?" שאלה הירמוני.

"את לא קולטת?" התעצבן עלייה יניר. " ראתי את פרופסור מקגונגל לוקחת אותה.האבן נגנבה."

הפרק הקודם