אני

הי חברים! עקב פרישה לא ממש הוספתי פרקים כמו שראיתם, ולכן אני אפרסם עכשיו את כל הסיפור, תהנו!

לאחר ההפסקה היה לי אימון.

בסוף השיעור, כשאחת הבנות הרימה אותי למעלה, ראיתי אותו, נועץ בי מבטים.

העמדתי פנים שלא ראיתי אותו. יותר נכון ניסיתי להעמיד פנים.

"הי, הנה זה שישבת לידו בכיתה." לחשה מונה אל תוך אוזני.

הנהנתי. "כן. הוא ממש טוב במתמטיקה, קוראים לו ג'יימי." ג'יימי? "אה, ג'רמי."

מונה צחקה. "קייטי גרועה, אבל היא קולטת יותר טוב ממך."

"באמת? ג'רמי אמר לי שאני קולטת יותר מהר מקייטי." אמרתי בחיוך והוצאתי לה לשון.

"אז כנראה ששנינו לא יודעים ללמד." סיכמה מונה בחיוך ועזבנו את הנושא, למרות שג'רמי לא עזב את המקום.

לאחר שיעור היסטוריה מונה חזרה מהשיעור שלה, חיוורת.

"מה יש?" שאלתי בבהלה. "את מרגישה טוב?"

"מ-מחר." היא פלטה." בוחן פתע במתמטיקה. הרגע פגשתי את המורה, הוא גילה לי. אני אכשל."

הבנאדם האחרון שצריך לדאוג זו מונה. היא מעולה בחומר. אני, לעומת זאת... "אני לא אצליח."

מונה ביטלה את דבריי בהינף יד. "תלמדי עם ג'רמי."

ללמוד איתו? עם ג'רמי??? האמת שזו הצעה לא כל כך גרועה.

נפרדתי ממונה והלכתי לשירותים. בדרך ראיתי אותו עומד ליד הלוקר שלו, לבד. "ג'רמי!"

הוא הרים אליי מבט מופתע. בטח מעניין אותו למה אני משפילה את עצמי וקוראת לו.

"יש מחר בוחן פתע במתמטיקה. תוכל... ללמד אותי?"

הוא הנהן. "אני פנוי היום. אני אבוא אלייך."

הוקל לי מעט. "אני חייבת לך." אמרתי בחיוך ורצתי לשירותים.

"דיברת איתו?" שאלה מונה בדרך לשיעור ספרות.

הנהנתי. "הוא בא אליי היום."

"את יודעת מה אני חושבת?" שאלה  מונה והסתכלה על עורפו של ג'רמי. "את צריכה לעשות לו מייקאובר."

ירקתי את כל המים ששתיתי באותו רגע . "מה??? ולמה שהוא ירצה שאני אעשה לו מייקאובר?"

"כי הוא חתיך." אמרה מונה בחיוך. "ואף בנאדם לא רוצה להישאר חננה."

כשחזרתי הביתה הבית היה מבולגן מהמסיבה שעשיתי בו אתמול. למזלי, בדיוק כשסיימתי להחליף בגדים לאחר שסידרתי את הבית צלצל הפעמון. ירדתי למטה, מחייכת מעט.

"היי." אמר ג'רמי בחיוך מבוייש ונכנס.

"ממש תודה שהגעת." אמרתי בחיוך והרחקתי ממנו את הכלבה שלי, שלא תקפוץ עליו.

"אין בעיה." הוא מלמל והסמיק.

לאחר כמה זמן של למידה ג'רמי הוריד את משקפיו. לא הצלחתי לשלוט בעצמי. "אתה חייב לשים עדשות...העיניים שלך.. הן מדהימות."

ג'רמי שקע בכיסאו והמשיך ללמד אותי.

כעבור שעה ידעתי את החומר מעולה. "תודה, ג'רמי. הצלת לי את החיים." מלמלתי.

"להתראות." הוא אמר בחיוך. נופפתי לו עד שדמותו נעלמה מעיניי ורק אז סגרתי את הדלת, מרגישה מוזר.

הפרק הקודם		הפרק הבא