que sera sera

החלון התנפץ, וטסה צרחה. נשמעו צעדים מחוץ לחדר, והדלת נפתחה. טסה סובבה את ראשה. אביה עמד שם.
"טסה, מה קורה כאן לעזאזל?" שאל. טסה הביטה לכיוון שברי הזכוכית. הדמות כבר לא עמדה שם.
"אני לא יודעת, אבא. באמת, אני..."
"איך הגעת לשם?"
"אני לא עשיתתי את זה..."
"תחזרי לישון. ותזהרי, טסה. כי אני, לא יכול לשלם על מה שעשית. נשתמש בכסף שלך."
"טוב." מלמלה. אביה יצא, וסגר אחריו את הדלת. טסה חזרה למיטה, והביטה בחלון המנופץ. היא עצמה ענייה בחשש, ונתנה לרגע הזה להישכח.

היא יצאה מהבית בריצה, ונכנסה לאוטובוס.
"זו הפעם האחרונה שאני מחכה לך." זעף הנהג, והחל לנסוע. טסה התיישבה במקומה הקבוע,וחיכתה. כשהגיעו לבית הספר, היא נכנסה לכיתת ההיסטוריה וחיכתה.אדון סמית' נכנס לשם, עם כיסא הגלגלים שלו. רגלו החסרה, הייתה הסיבה שטסה חיבבה אותו. הוא היה מיוחד. הנער דניס המילטון נעמד, ולקח מאדון סמית' את המבחנים. הוא חילק אותם, והתיישב. והמבחן החל. טסה הביטה בשאלות. היא לא ידעה את התשובות. היא לא זכרה בכלל שלמדו את החומר הזה. היא החלה לכתוב את מה שעלה בראשה. והגישה לאדון סמית' את המבחן.
"כל הכבוד, עלמתי. בואי נצא מכיתה יחד." אמר, והחל לפנות לכיוון הדלת. טסה פתחה אותה, ויצאה אחרי אדון סמית'. היא התיישבה על אחד הספסלים, והוא מולה.
"מזל טוב." מלמל.
"תודה רבה, אדון סמית'."
"מותר לי לתת לך מתנה?"
"אם זה מה שאתה רוצה לעשות." צחקה.
"טוב." אמר, והכניס את ידו לכיס מעילו. הוא שלף משם מעטפה, והביא אותה לטסה. והיא לקחה אותה בהיסוס. כשפתחה אותה, ניצוץ של אושר עלה במוחה.
"אדוני.."
"אני רוצה שתקחי את זה. זו מתנה ממני."
"אני..."
"עלמתי. קחי את זה."
"אבל... כמה זה לעזאזל?"
"זה בסך הכל אלף דולר. אני עשיר. וחשבתי לעזור לך."
"לא ידעתי..."
"חשבת שאני עני? בגלל שלא טיפלתי במחלה שלי?"
"כן, אבל..."
"זה לא קשור. רציתי שזה יהיה גורלי. אני בחרתי בכך. רציתי להרגיש איך זה. אבל אני עשיר, ולכן אני רוצה לעזור לך."
"אתה אדם נפלא, אדון סמית'." אמרה טסה, וסגרה את המעטפה היא הכניסה אותה לתיקה. "ואני מודה לך מכל הלב."
"זה לא הכל, חביבתי. שכחת שהובטחה לי מסיבת תה קטנה?"
"אה. כן." צחקה טסה. "אתה תאסוף אותי, זה לא שאני אוכל להבריז." צחקה.
"נכון מאוד. עכשיו, עלי לחזור כיתה ולדאוג שהם לא מרמים שם." צחק. היא הנהנה, והוא נסע לכיוון הכיתה.

טסה פתחה את הדלת לחדרה, והניחה את התיק על המיטה. שברי הזכוכית עדיין היו מפוזרים. ושתי רגליים עמדו שם. היא הרימה את מבטה, וראתה אישה לבנה כסיד.בעלת עניים אדומות כדם, ושיער שחור כזפת.

הפרק הקודם		הפרק הבא