קסם בקצה השרביט

נועה נלחצה עם אופיר אל השיחים. מבטו של הנער חלף במהירות על פני החצר ונעצר על שורת השיחים שמאחוריהם התחבאו.
הוא כיוון את המקל אל השיחים ומילמל משהו שנשמע כמו "איסדו".
גל של חום שטף את נועה והיא קלטה שהשיח שהיה כחצי מטר לידה עולה באש. היא התגלגלה הצידה, כשהיא אוחזת באופיר בחוזקה, קמה על רגליה ונעצה את מבטה בתדהמה בנער. הנער בחן אותה. כעבור שניה הוא מילמל: "אבא יהרוג אותי".
נועה התאוששה ובלעה את כל הקללות שרצתה לזרוק לעברו. היא התקדמה, ואמרה בשארית הדיפלומטיות שנשארה בה:
"שלום, אני נועה. זאת אחותי אופיר. נעים להכיר."
"שלום נועה. נעים מאוד. אמפידנטה!"
נועה הושיטה את ידה אוטומטית להדוף... זה היה אור אדום שנורה מהמקל?
האור האדום פגע בידה וכמו ממראה הוא ניתז ופגע בחזהו של הנער. הנער נהדף ונפל על ישבנו אחורה. הוא בהה בנועה.
"את.... עשית- זה לא יכול להיות!" הנער התרומם.
גם נועה הביטה בתדהמה בידה.
"אני- לא יודעת אה... מה קרה בדיוק..."
פניו של הנער לבשו הבעת תדהמה, אי אמון, ולבסוף חייך."טוב, כנראה את אחת מאיתנו. נעים להכיר... והפעם באמת. אני אלעד." הוא הבריש את מכנסיו.
"אני נועה."
הוא גיחך. "כבר אמרת את זה."
נועה הסמיקה במבוכה."אה... אתה יכול להסביר לי- טוב, מה בדיוק קורה פה?"
"את מכשפה". הוא מיהר להמשיך כשראה את הבעת פניה שהחלה להשתנות לכעס. "זאת אומרת, לא מכשפה, קוסמת.... אבל בעולם שלנו קוראים לזה מכשפה. תגידי, בת כמה את?"
על פניה של נועה ניכר הבלבול. "אני אהיה בת אחת עשרה מחר, למעשה. למה?"
הנער, סליחה, אלעד, גיחך שוב. "איזה יופי! נהיה באותה שכבה. לכי הביתה, נועה. את אמורה לקבל מכתב מחר שיסביר לך הכול."
אלעד חייך פעם אחרונה, ואז רץ לאורך הרחוב, ופנה ימינה. נועה המשיכה לבהות בהמשך הרחוב.
אלוהים אדירים, היא חשבה. אני כניראה מאוהבת.

סליחה על הפרק, זה בטח מהר מדי שהיא מתאהבת... רציתי אהבה ממבט ראשון. מקווה שאהבתם... ושוב סליחה.

אשמח לתגובות...

הפרק הקודם		הפרק הבא