המרפאת

אוקיי. היה לי משעמם, אז החלטתי שמגיע לכם עוד פרק.

לילי קפצה על המזוודה שלה. פעם. פעמיים. שלוש.

המזוודה הואילה בטובה להיסגר.

היא נשאה אותה למטה, והכניסה אותה למכונית המעופפת שסבא שלה הכין. כל משפחתה חיכתה באוטו.

הארי נראה מהורהר.

ג'יני נראתה עצבנית.

ג'יימס נראה מרוכז, כנראה בגלל שהוא ניסה להחדיר משהו לכיס של אלבוס. לילי ניחשה שזה לא בושם.

ואלבוס נראה מתוח. הוא מויין לגריפינדור, כמובן, אבל דאג ללילי יותר משהיא דאגה לעצמה. מה זה משנה אם היא תמויין לסלית'רין? או לרייבינקלו? או להפלפאף?

לילי חייכה לעצמה חיוך קטן, ונכנסה למכונית.

המכונית התרוממה, ואז נטטה ב90 מעלות אל השמיים. ואז, הארי נתן גז.

"אהההההההההה!!!!!!!!!!"

כולם יצאו מהמכונית, וכולם חוץ מהארי נראו ירקרקים. הוא חייך חיוך של התנצלות. לילי ידעה שמבחינת כלי רכב, הוא מעדיף מטאטאים.

המשפחה נכנסה לרציף, והארי וג'יני נפרדו מילדיהם. "תזכרי," לחש הארי ללילי. "את הכי טובה, ולא חשוב לאיזה בית תמוייני."

לילי חייכה אליו, ועלתה לרכבת. הנסיעה עברה במהירות. היא ישבה בקרון עם הוגו ועם אריאל לונגבוטום. היא הכירה אותם כבר שנים. הארי וג'יני היו עורכים בכל יום שישי מפגש שלהם יחד עם חבריהם הקרובים.

הם יצאו מהרכבת, וגוש של לחץ החל לחנוק את לילי. לאן היא תתקבל? לא שזה שינה לה, אבל היא רצתה לדעת מי היא באמת.

נדמה כאילו נצח חלף עד שהיא התיישבה על שרפרף עץ רעוע, המצנפת על ראשה.

המממ..... עדיין לא נפגשתי עם מישהו כמוך. מעולם לא. את דורשת סוג חדש, כן....... חדש.

"גריפינקלו!" צעקה המצנפת.

פרק קצר, אני יודעת, אבל אני מבטיחה להשתדל להעלות פרקים בתדירות גבוהה יותר.

תגובות?

הפרק הקודם		הפרק הבא