ארבעה יסודות. ארבעה ילדים.

ארבעתם טיפסו אל מכוניתו של האיש, שהציג את עצמו כדרנס.

הם נסעו כחצי שעה אל טירה, עם צריחים מחודדים וחלונות מוארכים.

הם יצאו מהמכונית, וגשם ישר החל לנטוף עליהם. הם החלו לפתוח מטריות, אבל אז האיש- סליחה, דרנס, אמר לפתע: "אוי, אני מצטער. סלחו לי בבקשה." הוא הניף את ידו ויצר מעליהם כיפה מבליחה שמנעה מהגשם לטפטף עליהם.

הם הביטו עליו בהתפעלות. האיש הניף את ידו אל איתי ואמר לו: "אתה, איש צעיר, תלמד לעשות את זה ממש בקרוב."  איתי הנהן בהתלהבות.

הם נכנסו אל הטירה, אל חדר עצום גדול פי ארבעה מאולם הספורט בבית ספרם. החדר הזה היה מחולק לארבעה. כל חלק היה בגודל של אולם ספורט, וכל חלק היה מרוהט להפליא במיטה, ארון, מטבח, חדר אמבטיה. רבע אחד היה צבוע בכחול, רבע אחד בלבן, רבע אחד בחום ורבע אחד בכתום, אדמדם, כחול בוהק וגם כמה נגיעות של ורוד, ממש כמו האש עצמה.

האיש קרא בקול: "נטע, הלבן זה החלק שלך, נועם, החום שלך, איתי, שלך הכחול, ולי.... שלך זה מה שנשאר."

ארבעתם נכנסו כל אחד אל חדרו. הם בדקו בארונות שלהם ובמטבחים שלהם, ולהפתעתם בארונותיהם היו בגדיהם מהבית והמאכלים האהובים עליהם במטבח. הם חייכו בשביעות רצון.

ברגע זה עוד שלושה אנשים נכנסו אל האולם ונעמדו לצד דרנס. כל אחד מהם לבש גלימה בצבע שונה. לבן, כתום אדמדם וחום. דרנס מחא כף ולפתע היה לבוש בגלימה בצבע כחול עמוק.

האנשים מחאו כף, ולפתע ארבעת הילדים היו לבושים בגלימות שהיו בצבעי חדרם.

האיש החל לחלק אותם:

"איתי, היסוד שלך, כמו שבוודאי ניחשת, הוא מים. אתה תתלמד אצלי. נטע, את עם לילי. היסוד שלך הוא אויר. נועם, היסוד שלך הוא אדמה. אתה תתלמד אצל אריאל. לי.... היסוד שלך הוא אש. את תתלמדי אצל לורה."

ארבעת המתלמדים נגשו אל המדריכים שלהם וכל מדריך ומתלמד הלכו לדרכו, לטייל ולהתאמן.

נקודת המבט של נטע:

נטע טיילה עם לילי בטירה. הן פטפטו ביניהן, ולפתע לילי שאלה: "נטע, את רוצה לראות את אולם האימונים?"

"מאוד!"

לילי הובילה אותה במעלה מאות מדרגות. לילי נעצרה מול דלת כבדה ומשוריינת.

"אני מעולם לא הייתי פה, בחדר הזה," אמרה לילי בעדינות. "החדר הזה, והחדר שלך באולם למטה, נבנו עבורך. את יועדת מלידתך לשלוט באויר. כדי לפתוח את הדלת הזאת, שני מומחי האויר צריכים לגעת בה."

לילי נגעה בדלת. היא שינתה צבע מכחול עמוק לכחול בהיר. לילי הפנתה את ראשה לנטע בעידוד.

נטע נגעה בהיסוס בדלת. הדלת שינתה את עצמה לצבע תכלת בהיר כמו השמיים, והתמוססה לאוויר צלול.

שתי מתמחות האוויר התנשפו בתדהמה.

קירותיו של החדר היו צבועים בתכלת, ורצפתו בלבן. תקרתו שיקפה את השמיים מחוץ לחדר. בחוץ הייתה מרפסת, שניתלתה מעל תהום.

בתוך החדר היתה מכונה, שהיה כתוב עליה: חשבו על הפריט שאתם זקוקים לו עכשיו כדי להתאמן ותקבלו.

לילי ונטע נכנסו אל החדר.

"אז," אמרה לילי. "מה דעתך להתחיל?"

מעכשיו, אני אכתוב כל שני פרקים מנקודת מבט אחרת. תגידו לי אם זה מבלבל אתכם, ואני אפסיק....

תגובות עושות לי את השבוע..... אפשר לקבל כמה?

הערות? הארות? ביקורות? בקשות?

מקווה שאהבתם....

הפרק הקודם		הפרק הבא