ארבעה יסודות. ארבעה ילדים.

בדרך כלל זה לא יהיה שני פרקים באותו יום.... אז תהנו!

כמו שאמרתי בפרק הקודם, כל שני פרקים נקודת מבט אחרת.... הפרק הראשון היה של אף אחד, השני של נטע.

לכן, גם הפרק הזה מנקודת המבט שלה:

הן החלו בקסם הרחפה פשוט.

"נטוש, את צריכה להתרכז. את צריכה שזה יבוא מבפנים. תתחברי לאוויר. תנשמי אותו. תייהי חלק ממנו.... ואז תשתמשי בו. שימי לב, אני אדגים."

לילי זמנה כרית מהמכונה, והחוותה בידה על הכרית. הכרית החלה לרחף לעבר נטע, שהצליחה לתפוס אותה.

"את רואה, נטוש? זה קל. הנה, עכשיו את תנסי."

כעבור רבע שעה נטע הצליחה לעשות את זה. היא הרחיפה את הכרית אל לילי, ולילי תפסה אותה כמו שנטע עשתה קודם.

לילי זימנה עוד כרית והם החלו לעשות מלחמת כריות בלי לגעת בכריות אלא רק בעזרת קסם הרחפה. כעבור עוד רבע שעה הן התפתלו על הרצפה מרוב צחוק.

כעבור 5 דקות הן נרגעו.

"נטע," אמרה לילי בקול רציני. "השיעורים שלנו זה לא רק קסמי אוויר. זה גם קרב, התאמנות על אינסטינקטים והכל כדי שתוכלי להיות מוכנה למימוש הנבוא- אממ, כדי שתוכלי להיות מוכנה."

נטע החלה לחשוד. לילי הסתירה משהו. היא החליטה לעזוב את זה כרגע.

"אז מה, ליל, עכשיו מה עושים?"

"עכשיו מתאמנים על אינסטינקטים. אני אשלח לעברך פרצי אוויר, ואת תתגלגלי, תעשי סלטות, תקפצי, או תעשי כל מה שתוכלי כדי להתחמק. ואל תדאגי, סלטות זה קל. במיוחד עבורך. האויר עצמו תומך בך."

כעבור שעה נטע יכלה להתגלגל, לעשות סלטות, לקפוץ לגובה של חמישה מטרים (התקרה הייתה ממש גבוהה) ולהתחמק במהירות. לילי גם לימדה אותה לירות ולכוון אוויר.

הערב ירד. לילי ונטע החליפו כיפים. לילי בקשה ממנה להצמיד את היד שלה ליד של לילי. לילי התרכזה, ונטע חשה דקירה בידה.

"מעכשיו, נטוש, את תוכלי לפתוח את הדלת לבד, וגם אני אוכל. אני אחכה לך כאן בתשע בבוקר, טוב? אני אלמד אותך איך לעשות טורנדו ולעוף. בשבוע הבא נוכל לעבוד על ריפוי בעזרת אוויר."

הן נפרדו. נטע ירדה לחדרה.באותה שנייה, כל השאר ירדו לחדרם. ברגע זה, נטע שמה לב שלכל חדר יש גרם מדרגות שונה.

איתי הראה להם איך הוא זורק כדורי מים (בעזרת נועם, כמובן, שהיה שפן הניסויים.)

לי הבעירה אש על כף ידה, ועשתה מופע זיקוקים.

נועם רקע ברגלו, והחדר היטלטל מעט. הוא חייך חיוך מבויש. "אני עדיין עובד על זה," הוא הודה.

נטע הרחיפה את המיטות של כולם, ואחר כך החזירה אותם למקומן. נועם, איתי ולי התיישבו על המיטה שלה ובקושי רב, היא הרחיפה אותה יחד עם כולם ויחד עם שאגות שמחה.

"יפה מאוד, נטוש." נטע הסתובבה. לילי ושאר המדריכים עמדו מאחוריה. כולם חייכו בשביעות רצון. "עשיתם עבודה טובה מאוד, חבר'ה. ראינו את כולם ואנחנו מאוד גאים." אמר דרנס. "אבל, עכשיו אתם צריכים לישון כדי להמשיך מחר. אנחנו יודעים עד כמה זה מתיש."

הילדים הנהנו בצייתנות ונכנסו למיטות.

"לילה טוב," לחשה נטע.

"לילה טוב," ענו לה שלוש לחישות.

תגובות? בבקשה? כמו שאמרתי, זה עושה לי חשק להמשיך.....   :)

הפרק הקודם		הפרק הבא