הרוכבת מהנבואה

אריאל חלמה.

אדם שלבש גלימה ירוקה מאחורי סורגים. הוא שיקשק אותם. "סאפירה!!!!" הוא צרח.

החלום השתנה.

בתוך מערה מוארת באור סגלגל שכב דרקון כחול. הוא התנשף בחולשה ודם זלג מצדו. קול מחשבתי פילח את מוחה של אריאל. "אראגון!!!!"

בטלטלה אריאל הבינה שזאת דרקונית, לא דרקון. היא הבינה שהיא מוחשית גם בחלום. היא העיפה מבט על גופה- הכל במקום. היא התקרבה אל הדרקונית. "את- את סאפירה, נכון?"

הדרקונית הרימה את ראשה. את רוכבת?

"כן...." מלמלה אריאל.

בואי לכאן. בואי לורואנגרד והצילי אותנו. בנו של הזוהמה כאן. אמרי לאריה. הזהירי אותה. אריה תכשיר אותך, ואז בואי!!!

צל חלף על פניה. "נאינה?" היא שאלה בטשטוש.

כנף רפרפה על פניה.

"אה! נכון! צריך ללכת!"

היא זנקה ממיטתה. היא הביטה על נאינה, שישב על קצה מטתה. "אתה אוהב את השם הזה?" היא שאלה את דרקונה.

הדרקון מצמץ בתנועת "כן ולא".

"למה אתה מתכוון? לא חשוב. צריך ללכת."

היא אספה את נאינה לזרועותיה והתקרבה לדלת.

היא הביטה על החדר לשנייה, ואז פתחה את הדלת ויצאה החוצה.

אני ממש שונאת לעשות את זה. באף אחד מהפנאפיקים שלי אין את זה, אבל ממש אין לי זמן לכתוב לאויר- יש לי עדיין שיעורי בית וחובות. אז, אומנם אני נהנית לכתוב, אבל אם לא יהיו פה 3 תגובות אני לא ממשיכה!

הפרק הקודם		הפרק הבא