ברי

אוקיי!!!!! פרק חדשדשדשדש!!!!! ואני לא מבטיחה שיהיה ככה כל יום עוד פרק, זה בגלל שיש חופש ואני משועממת... אבל פעם בשבוע אני מבטיחה לגמרי!!

תודה לMiku, לפוטר לילי, לNot your business ולשרלוט דיורי ווטסון שנרשמו ולMiku ולפוטר לילי שהגיבו!!

ועכשיו הפרק:

ארזתי את הבגדים האהובים עלי, שני ליפגלוסים ,עיפרון והוספתי קרם ידיים. הנפתי את התרמיל על גבי ויצאתי מחוץ לבית.

החתולה הלבנה עברה לידי. פתאום, אור לבן אפף אותה והיא הפכה ל... אישה. אישה בלונדינית כמעט לבנה ועיניים כחולות עם חריץ במקום אישון. היא לבשה שמלה צמודה וארוכה, עד שראו רק כפות ידיים, צוואר וראש. שמתי לב שהפרווה שלה הפכה לשמלה כזאת. הטריק הזה מצא חן בעיניי.

לאשת החתול היה קול עדין ודק, מעט ילדותי ובכל זאת סמכותי. "הנסיכה פוס, עלייך להתכונן" היא לחשה. היא הניפה את זרועותיה בעיגול ושער סגול מתערבל נוצר. היא אחזה בידי בעדינות ומשכה אותי לשער. הרגשתי כאילו שואב אבק שואב אותי לתוך ארגז מלא נצנצים סגולים; כל גופי גרד. בסוף יצאנו לפני מצודה ענקית. ענקית.

"איך עשית את זה?!" נדהמתי.

"אני חתולת שער, אני מסוגלת לפתוח שערים" היא חיייכה. 

הבטתי סביב בפליאה. מולנו היה שער חסום. עמדו שם לפחות עשרה חיילים. כשהם הסתכלו עלי עיניהם נפערו והם משכו יותר מדי מהר בשלשלאותל הברזל והשער התרומם בתוך שניות. 

"הנסיכה פוס" הם מלמלו. מה שנגלה לעיני היה מדהים: עיר של חתולים. היו שם חנויות, בתים, גינות, מסעדות, קניונים, קולנועים. ובאמצע העיר הייתה טירה. 

"שם אבא שלך מולך" לחשה אשת החתול ביראת כבוד. 

"איך קוראים לך, בעצם?" שאלתי.
"דיאמאנד" (DIAMAND) היא אמרה. "יהלום בהולנדית" הסבירה.

"שם יפה" מלמלתי. "בריטני פוס... תקעו לי את השם הזה" רטנתי.

דיאמאנד צחקקה. 

"אני יכולה לקרוא לך דיה? דיאמאנד זה מדי ארוך" שאלתי אותה. (DIA)

"כרצונך, הוד נסיכותך". היא מלמלה. הגענו לטירה.

ברגע שנכנסתי, לא אני לא מגזימה, התחילו הלחשושים. "זאת היא!" "הנסיכה מהנבואה!" "היא תשמיד אותנו!" וכו' וכו'...

"התעלמי, הנסיכה פוס, ובואי איתי לחדר הכס". היא מלמלה.

שני חתולים ג'ינג'יים שמרו על דלת בהבעות מאיימות. הם נסוגו כדי לתת לי ולדיה לעבור. הדלתות נפתחו. 

ישב שם גבר בערך בן 40 על כיסא גדול ומפואר. הוא היה בהיר מאוד, עם עיניים כחולות כמעט מחשמלות ושיער שחור-שחור. היה לו בגד שחור צמוד שכיסה את כל הגוף-שמתי לב שזה בגנון הלבוש בקרב אנשי החתול- וגלימה אדומה כדם. הוא קם, הבעה נואשת על פניו.

"פוס!" הוא מלמל. עיניו נצצו. "ביתי האובדת... חזרת הביתה!!" הוא לחש. הוא אחז בידי. 

"אבא?" שאלתי בחוסר אמון. חשבתי שהוא מת .חשבתי שהוא דרקון. אמא שיקרה לי יותר ממה שחשבתי.

הוא חיבק אותי בחוזקה. "פוס... או שאת מעדיפה ברי?" הוא לחש. "ברי" עניתי, ויבקתי אותו. 

אבא. 

יש לי אבא.

זה לא יצא ארוך במיוחד, אבל... אולי מחר אעלה פרק חדש!!!

ת"ב???? פליייייז???

הפרק הקודם		הפרק הבא