הרמוניה

פרק שני- בן האדם

האדם פסע בשביל זקוף ללא פחד. הוא הלך ביער האפל, השחור, שנפוצו עליו שמועות רבות. הוא נשא בידו חרב ארוכה. החרב הייתה בצבע ברונזה אדום, והיא נצצה באור השמש שמידי פעם חדרה בין העצים הגבוהים.

עיניו היו חומות בוהקות. הוא היה רזה וגבוה, ושערו השחור הפרוע הוסט ממצחו כל כמה דקות. ידיו היו ארוכות ושריריות, וכמוהן גם רגליו.

האדם, שלמעשה היה נער כבן חמש עשרה, צעד בביטחון בשביל. הוא הגיע כעבור כחמש דקות של הליכה לפיצול בדרך, ופנה ימינה ללא היסוס. לבסוף הוא יצא מהיער, והגיע לכפר גדול, שבפתחו היה שלט שעליו היה השם מליאר.

הוא חצה כמה שדות קטנים שהיו בקצה הכפר, והגיע לבית אבן גדול. אדם גבוה עמד בפתח, שראו באופן מובהק שהיה נפח. כתמי שמן כיסו את בגדיו וידיו היו חזקות ואחזו בחוזקה פטיש. הנער הכניס בתנועה חלקה את חרבו לנדנה הכחול.

"שלום, אליר!" קרא הנער.

הנפח הסתובב. פניו היו גם כן מכוסות בשמן ומפיוחות. "אה, שלום, לורן!" קרא הנפח. הוא חיכך את ידיו. "היכן היית?"

"יצאתי לאסוף אוכל," השיב לורן.

"ומה הבאת?"

"אה, כמה צמחים ושורשים... לא הרבה." ענה לורן בביטול.

"טוב, טוב. ראיתי את אביך במרפאה למעלה. הוא.... לא במצב כל כך טוב."

לורן הנהן בארשת פנים מודאגת. "אני יוצא אליו. להתראות, אליר."

"להתראות, לורן."

לורן הסתובב וזינק אל תוך בית האבן.

אוקיי- אני מבקשת מאוד מכל מי שנרשם (ונרשמו) להגיב. אני עובדת על זה מאוד קשה ולא היו תגובות בכלל בפרק הקודם.

הבהרה: פרק זה, הפרק הקודם והפרק הבא רק מציגים את הדמויות המרכזיות. שאר הפרקים יהיו ארוכים יותר.

הפרק הקודם		הפרק הבא