הרמוניה

פרק שלישי- האלפית

האלפית התבוננה נואשת במרפאת.

"את בטוחה שאין סיכוי?" היא לחשה.

"בטוחה." ענתה המרפאת. קולה הרך ליטף את פניה של הנערה, אך הנערה לא הקשיבה. דמעות זלגו על פניה, אך פיה לא השמיע קול.

"אליאן." המרפאת התקרבה בצעד מהוסס אל הנערה. "אני מבטיחה שאעשה כל מה שאוכל. בסדר? אליאן, את שומעת אותי?"

אליאן הרימה את מבטה. "אני מצטערת, המרפאת, אבל...... אני לא מאמינה לך. את משקרת."

המרפאת נעצה מבט המום באליאן. אליאן השיבה מבט מתריס והסיטה את שיערה הארוך בצבע חום עמוק מפניה.

המרפאת יצאה מהביקתה.

אליאן ישבה ליד נחל. דמעות עגולות טיפטפו מעיניה הירוקות לתוך המים, וקולה של אליאן עדיין לא נשמע.

כעבור כחמש דקות, אליאן הרימה את מבטה. "אמא, אל תלכי...... בבקשה....."

אף אחד לא ענה.

אליאן קמה ממקומה בתנועה חיננית והחלה לפסוע בשביל, חזרה אל הכפר. כשהגיעה לביקתה בה אימה שכבה, אליאן עצרה, בלעה חזק, ועצמה עיניים לשניה. ואז היא דחפה את הדלת ונכנסה.

"אמא?" שאלה אליאן.

"בתי. בואי. זמני קצר, ועלי לומר לך משהו חשוב." מלמלה הדמות ששכבה על המיטה.

"זמנך לא קצר, אמא. די."

"בבקשה, אלי, בואי. אין לי זמן."

אלי. רק אמה של אליאן קראה לה ככה. אליאן התקרבה בשתיקה למיטתה של אמה.

"אלי, תקשיבי טוב. את צריכה ללכת ולחפש את גורלך. לכי מחוץ לכפר- חפשי את ילדיהם של מרליאנה ושל דומלר. בבקשה. צאי עכשיו."

"רגע.... אמא, הכל בסדר." לחשה אליאן. "אל תדאגי. שום דבר לא קורה."

"לא!" קולה של האלפית שעל המיטה נשבר. "לכי. לכי לכפר המלודים שביער המרין. בתה של מרליאנה שם. צאי איתה לאחת מהערים של בני האדם- שמה של העיר הוא כרימנה. שמעת אותי, אליאן?"

"רגע, אבל אמא-"

"שאלתי, האם שמעת אותי, אליאן."

קולה של אליאן נשבר. "שמעתי, אמא."

האלפית שעל המיטה נשמה נשימה עמוקה. "יופי. ועכשיו, אליאן, אני נותנת לך את ברכתי. צאי לדרכך."

האישה שעל המיטה התרוממה, נשקה למצחה של אליאן, ואז נפלה לאחור על המיטה ולא זעה.

"אמא!!!!" צעקה אליאן. הדמעות שבו לזרום בחופשיות על פניה.

לא היתה תשובה.

אמ, אני יודעת שזה פרק די צולע, אבל הוא ממש חשוב בשביל ההמשך.

בבקשב בבקשה תגיבו. כל מי שקורא את הפנאפיק הזה ונרשם אליו- אני ממש מבקשת שתגיבו.

הפרק הקודם		הפרק הבא