ג'יני וויזלי בהוגוורטס

פלאק "רון! אולי תפסיק עם זה? תן לו לישון! אתה כל כך חסר התחשבות! אם אתה לא מסוגל להפסיק, תתרחק משם!" קול כועס ומוכר נשמע.

"אוי, הרמיוני, בכלל לא הכאבתי לו. ואם את לא מצליחה להשתלט על הרגשנות הזו, פשוט אל תסתכלי!"  הארי פקח את עיניו. רון וויזלי, גם הוא, כמו שאר הוויזלים, בעל שיער ג'ינג'י בוער, גהר מעליו בפרצוף מעוות בכעס. הארי הזדקף במהירות ולקח את משקפיו, שהספיקו ליפול, במהלך שלוש השעות שישן. הוא הרכיב אותם והביט סביבו. רון והרמיוני היו בחדר. היא השתדלה מאוד להציץ בפניו, אבל עוד יותר השתדלה להתרחק מרון. "אה, היי רון, הרמיוני. מנ'שמע?" הארי הסתיר פיהוק מאחורי כף ידו וקם מהמיטה. הוא עוד היה לבוש במכנסיים מאתמול, אבל אין לו כח להחליף אותם. הארי חיטט במזוודה שלו, בחיפוש אחר חולצה כשהרמיוני דיברה. "אנחנו בסדר, אפשר לומר" היא שלחה ברון מבט ארסי "אבל הארי, מה איתך? איך הגעת לפה?" בקולה היתה דאגה שקצת חיממה את ליבו של הארי, אבל גם קצת עצבנה אותו. "פרופסור דמבלדור הביא אותי. והרמיוני, אני בסדר! באמת!" הוא הוסיף, כשראה שהיא לא מאמינה לו. "היי, הארי, אמא קנתה לך את הספרים לפני כמה זמן." הארי שלח ברון מבט שואל. "דמבלדור אמר לה שתבוא! ציפית שהוא יביא אותך פתאום? זה לא מתאים לו." הארי חייך. והוא צדק. אלבוס דמבלדור היה איש... אי אפשר לומר מחושב וקפדן, אבל היה קוסם גדול ואחראי, שנשא את כל העולם על כתפיו (או כך חשב הארי), ואי שם, מתחת לזקן הארוך הכסוף, הסתתר לו גם חוש הומור. בנוסף לכל אלה, אלבוס דמבלדור היה היחיד שהלורד וולדמורט, הקוסם הרע שביותר שהיה קיים בזמנו, וקיים בזמננו, מפחד ממנו (חוץ מהמוות, כמובן).

" אני אחזיר לה. אני יודע שהספרים האלה עלו הרבה. לא כי אני חייב! למה אתה לא מבין? אני רוצה! והייתי עושה יותר אם רק הייתם נותנים לי!" הארי הצביע על רון, והחווה בראשו לכיוון המדרגות, לאות שהוא מדבר על המחילה כולה. "אירחתם אותי כאן כל כך הרבה פעמים! ובכל הפעמים האלה אני חושב על כמה שעזרתם לי כשהייתי צריך!" לפתע התעורר בהארי צורך משונה לומר את מה שחשב ורצה לומר. "ושתמכתם בי כשמשרד הקסמים בגד בי. הם קראו לי שקרן, מטורף, משוגע! אמרו שדמבלדור זקן מטופש וסנילי! אבל אתם תמכתם בי! ובגללי פרסי עזב!" זאת היתה הנקודה שהציקה לו.

" עזוב " מילה אחת, רגועה, אבל הארי ראה שהוא מתוח. אולי רון כועס כי הזכיר את פרסי?

פרסי, אחיו הגדול של רון, בגד במשפחתו, בהארי ובדמבלדור, מתוך אמונה שדמבלדור אכן שקרן, כפי שטען באותו זמן שר הקומים לשעבר, קורנליוס פאדג'.

מאז הספיק פאדג' להודות שוולדמורט חזר, אבל פרסי לא חזר. דמבלדור אמר שקשה להודות שטעית, כמו שקל לקבל שצדקת. אבל זה לא החזיר את פרסי. בכל פעם שמזכירים אותו, גברת וויזלי בוכה, אדון וויזלי שובר את מה שיש לו ביד, ופרד וג'ורג' מעוותים את פרצופם בתיעוב זועם.

"טוב, אולי נרד למטה? גברת וויזלי תהרוג אותנו אם נעכב את היציאה לרציף" הרמיוני פסעה אל הדלת, ותוך כדי כך, כשעברה ליד רון, זקרה את סנטרה מעט יותר גבוה מהרגיל, נחושה שלא להביט בו. כשיצאה, רון משך בכתפיו וירד עם הארי כשפניו מעוותים בתיעוב.

הפרק הקודם		הפרק הבא