הוגוורטס תחתית - גמור

הערה - גם מי שקרא את הפרק הקודם, הייתי ממליץ לו לעבור עליו ברפרוף קודם כדי לרענן את הזיכרון.

תהנו:)

פרק - 2 החילוף

את אשר רוז יגורה אכן בא - ואת שארית הנסיעה היא בילתה ביושבה על ספסל ברזל בתא הקטר, מקשיבה בחצי אוזן לדוד מוריס ומהנהנת או מתפעלת בהתאם לנאמר.
מלבד סיכלותה בנושאים עליהם דיבר מוריס, היה עוד רכיב לחוסר התעניינותה בשיחה - אשר נסבה כרגע על הגדילה ביבוא הבאלרוגים לשוק, השד יודע מה זה באלרוג - והוא שרוז עוד היתה בהלם מהילדה שפגשה קודם לכן. בל.
היא הרהרה על כך הרבה, ואט אט ההלם הראשוני הפך לפחד. אם בל היא באמת רק חצי אדם, אולי החצי השני שלה יכול לפרוץ יום אחד ו...
"אממ, מוריס?"
מוריס שמח שרוז סוף סוף מתעניינת - "כן, לא אמרתי איפה פגשתי את הבנשי, נגיע לזה אחרי המיכשוף.."
"לא, לא התכוונתי לזה. יש לי שאלה.."
מוריס שתק.
"אתה יודע אם.. יכול להיות שילדים של... כלומר, יש לך מושג ב..." רוז נאנחה. למה היא מסתבכת? "יש פה ילדה שאני חושדת שהיא חצי שדונית."
מוריס נראה רק מעט מופתע - "זה קורה לפעמים.. היה תלמיד בשכבה שלי שהיה לו דוד שדון, נראה לי שהם לא נפגשו הרבה... הם לא הורגים אם לא תוקפים אותם קודם..."
"אבל מה אם הילדה הזאת תתחיל לירוק אש? או להשתלט לי על המוח או.."
למוריס לא היה עוד הרבה לומר בנושא, ואז הוא נזכר בסיפור על חבר שלו שעבד בלכידת שדונים במרתפים בלונדון...
וכך הזמן המשיך לחלוף בזחילה.
עוד דבר שרוז לא יכלה להתעלם ממנו, היה שבתמונה מעל ראשו של מוריס המלך השמן ואלכסנדר הנושא כלים התלחששו והביטו בה כל הזמן.
לא היה לה מושג מה הם רוצים.
כשלבסוף עצרו בתחנה והתלמידים התחילו לרדת, הביא מוריס לרוז קופסא קטנה ושחורה - "קחי את זה איתך, זה מזכרת מאבא שלך."
רוז קפאה במקומה. אבא שלי?
"אני יודע שאף פעם לא הכרת אותו. חשבתי שזה יעניין אותך, הוא ייבא באלרוגים כאלה מבולגריה. זאת היתה העבודה שלו"
רוז פתחה את הקופסא ומצאה בפנים כדור אפור קטן, מרופד בספוגים.
"זה בעצם כדור אש" הסביר מוריס "ברגע שהוא מתנפץ הוא מתפרס סביב עד שהוא מוצא חומר בעירה ונצמד אליו. אז תזהרי, אל תשחקי איתו במקום פתוח כי הוא יתפס לך בבגדים.. בעצם, כדאי שתשמרי אותו למקרה מיוחד, הוא גם יקר מאוד."
רוז הופתעה ואמרה תודה שקטה.
כשהביטה מהחלון היא שמה לב שכל התלמידים כבר התקדמו. היא חטפה את המזוודה ורצה החוצה "להתראות מוריס!".
משום מה, היא שמעה יחד עם קריאת הפרידה של מוריס את המלך השמן צוחק בקול רם.
בחוץ היא ראתה שהתלמידים התפצלו לשתי קבוצות, רובם פנו לעבר צי של כירכרות, והשאר הלכו לכיוון אחר אחרי איש עצום מימדים.
אישה אחת שעמדה בתחנה הסבירה לה שהאיש הגדול מוביל את תלמידי השנה הראשונה "אבל את המזוודה תשאירי פה, אנחנו נדאג לזה בשבילך"
רוז הושיטה לה את המזוודה אבל אז שמה לב - שהמזוודה שבידה אינה שייכת לה.

"אוי, מורייס!!" קראה ורצה מיד אל עבר הרכבת, שבדיוק התניעה בקול שיקשוק והחלה להתקדם.
"מורייס מורייס!!" קראה רוז, אבל לשווא. הרכבת כבר היתה בתנועה. רוז נעצרה במקומה וצפתה ברכבת מתרחקת חזרה אל עבר לונדון.
עכשיו עלה בדעתה שאולי זה מה שאלה בתמונות ברכבת עשו - אולי הם החליפו לה את המזוודה במזוודה אחרת ועכשיו היא תקועה בלי בגדים ובלי חומרי לימוד ובלי...
רגע - איך זה יכול להיות? איך תמונות יכולות להזיז משהו פיזי?
"את צריכה עזרה?" האישה איתה דיברה קודם התקרבה. רוז הסבירה לה מה קרה.
"המממ..", אמרה האשה, " לי אין דרך לדבר עם הנהג. אז נראה לי שאני ישלח את המזוודה לטירה יחד עם שאר המזוודות, ותסדרי את זה עם ההנהלה או מישהו. אבל ביינתים תרוצי לסירות שלא תפספסי אותם"
רוז הגיעה במהרה לשאר תלמידי השנה הראשונה ועלתה על הסירה האחרונה שנותרה פנויה.
היא הסדירה את נשימתה והביטה בטירה הגוהרת מעליהם באימה, ואז שמה לב.
איתה בסירה ישבה עוד ילדה אחת. בל.

הפרק הקודם		הפרק הבא